Schemot 24

Kapitel 24

א וְאֶל־מֹשֶׁ֨ה אָמַ֜ר עֲלֵ֣ה אֶל־יְהוָ֗ה אַתָּה֙ וְאַהֲרֹן֙ נָדָ֣ב וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְהִשְׁתַּחֲוִיתֶ֖ם מֵרָחֹֽק׃
1 Zu Mose hatte Gott gesprochen: Komme herauf zum Herrn, du und Aaron, Nadab und Abihu und siebzig von den Ältesten Israels, und bücket euch aus der Ferne;
ב וְנִגַּ֨שׁ מֹשֶׁ֤ה לְבַדּוֹ֙ אֶל־יְהוָ֔ה וְהֵ֖ם לֹ֣א יִגָּ֑שׁוּ וְהָעָ֕ם לֹ֥א יַעֲל֖וּ עִמּֽוֹ׃
2 Nur Mose allein nahe sich dem Herrn; aber sie sollen sich nicht nahen, und das Volk soll nicht mit ihm heraufkommen.
ג וַיָּבֹ֣א מֹשֶׁ֗ה וַיְסַפֵּ֤ר לָעָם֙ אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וְאֵ֖ת כָּל־הַמִּשְׁפָּטִ֑ים וַיַּ֨עַן כָּל־הָעָ֜ם ק֤וֹל אֶחָד֙ וַיֹּ֣אמְר֔וּ כָּל־הַדְּבָרִ֛ים אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶֽׂה׃
3 Als nun Mose kam und dem Volke alle Worte des Herrn darlegte und alle die Rechte, da antwortete das ganze Volk einstimmig und sprach: Alle Worte, die der Herr geredet, wollen wir befolgen!
ד וַיִּכְתֹּ֣ב מֹשֶׁ֗ה אֵ֚ת כָּל־דִּבְרֵ֣י יְהוָ֔ה וַיַּשְׁכֵּ֣ם בַּבֹּ֔קֶר וַיִּ֥בֶן מִזְבֵּ֖חַ תַּ֣חַת הָהָ֑ר וּשְׁתֵּ֤ים עֶשְׂרֵה֙ מַצֵּבָ֔ה לִשְׁנֵ֥ים עָשָׂ֖ר שִׁבְטֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
4 Mose schrieb alle Worte des Herrn auf; denn machte er sich in der Frühe auf und baute einen Altar unten am Berge und zwölf Säulen nach den zwölf Stämmen Israels.
ה וַיִּשְׁלַ֗ח אֶֽת־נַעֲרֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל וַיַּֽעֲל֖וּ עֹלֹ֑ת וַֽיִּזְבְּח֞וּ זְבָחִ֧ים שְׁלָמִ֛ים לַיהוָ֖ה פָּרִֽים׃
5 Er schickte hin die Jünglinge der Kinder Israel, und sie brachten Ganzopfer und opferten Mahlopfer (Stiere) dem Herrn.
ו וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ חֲצִ֣י הַדָּ֔ם וַיָּ֖שֶׂם בָּאַגָּנֹ֑ת וַחֲצִ֣י הַדָּ֔ם זָרַ֖ק עַל־הַמִּזְבֵּֽחַ׃
6 Mose nahm die Hälfte des Blutes und tat es in Becken, die andere Hälfte des Blutes sprengte er auf den Altar.
ז וַיִּקַּח֙ סֵ֣פֶר הַבְּרִ֔ית וַיִּקְרָ֖א בְּאָזְנֵ֣י הָעָ֑ם וַיֹּ֣אמְר֔וּ כֹּ֛ל אֲשֶׁר־דִּבֶּ֥ר יְהוָ֖ה נַעֲשֶׂ֥ה וְנִשְׁמָֽע׃
7 Er nahm das Buch des Bundes und las es dem Volke vor, und es sprach: Alles was der Herr geredet, wollen wir befolgen und gehorchen.
ח וַיִּקַּ֤ח מֹשֶׁה֙ אֶת־הַדָּ֔ם וַיִּזְרֹ֖ק עַל־הָעָ֑ם וַיֹּ֗אמֶר הִנֵּ֤ה דַֽם־הַבְּרִית֙ אֲשֶׁ֨ר כָּרַ֤ת יְהוָה֙ עִמָּכֶ֔ם עַ֥ל כָּל־הַדְּבָרִ֖ים הָאֵֽלֶּה׃
8 Mose nahm hierauf das Blut, sprengte es auf das Volk und sprach: Das ist das Blut des Bundes, den der Herr mit euch geschlossen auf all‘ diese Gebote.
ט וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה וְאַהֲרֹ֑ן נָדָב֙ וַאֲבִיה֔וּא וְשִׁבְעִ֖ים מִזִּקְנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
9 Dann stiegen hinauf Mose und Aaron, Nadab und Abihn und siebzig von den Ältesten Israels.
י וַיִּרְא֕וּ אֵ֖ת אֱלֹהֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְתַ֣חַת רַגְלָ֗יו כְּמַעֲשֵׂה֙ לִבְנַ֣ת הַסַּפִּ֔יר וּכְעֶ֥צֶם הַשָּׁמַ֖יִם לָטֹֽהַר׃
10 Sie sahen die Herrlichkeit des Gottes Israels und darunter wie ein Werk aus leuchtendem Saphir, wie der reine Himmel an Klarheit.
יא וְאֶל־אֲצִילֵי֙ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֔ל לֹ֥א שָׁלַ֖ח יָד֑וֹ וַֽיֶּחֱזוּ֙ אֶת־הָ֣אֱלֹהִ֔ים וַיֹּאכְל֖וּ וַיִּשְׁתּֽוּ׃ (ס)
11 Und an die Edeln der Kinder Israel legte er seine Hand nicht [sie zu verderben]; sie sahen die Herrlichkeit Gottes und aßen und tranken.
יב וַיֹּ֨אמֶר יְהוָ֜ה אֶל־מֹשֶׁ֗ה עֲלֵ֥ה אֵלַ֛י הָהָ֖רָה וֶהְיֵה־שָׁ֑ם וְאֶתְּנָ֨ה לְךָ֜ אֶת־לֻחֹ֣ת הָאֶ֗בֶן וְהַתּוֹרָה֙ וְהַמִּצְוָ֔ה אֲשֶׁ֥ר כָּתַ֖בְתִּי לְהוֹרֹתָֽם׃
12 Der Herr sprach zu Mose: Komme herauf zu mir auf den Berg und bleibe dort; ich werde dir geben die Tafeln von Stein mit der Lehre und dem Gebote, das ich geschrieben, sie zu belehren.
יג וַיָּ֣קָם מֹשֶׁ֔ה וִיהוֹשֻׁ֖עַ מְשָׁרְת֑וֹ וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הַ֥ר הָאֱלֹהִֽים׃
13 Mose erhob sich und sein Diener Josua, und Mose stieg hinan den Berg Gottes.
יד וְאֶל־הַזְּקֵנִ֤ים אָמַר֙ שְׁבוּ־לָ֣נוּ בָזֶ֔ה עַ֥ד אֲשֶׁר־נָשׁ֖וּב אֲלֵיכֶ֑ם וְהִנֵּ֨ה אַהֲרֹ֤ן וְחוּר֙ עִמָּכֶ֔ם מִי־בַ֥עַל דְּבָרִ֖ים יִגַּ֥שׁ אֲלֵהֶֽם׃
14 Zu den Ältesten sprach Mose: Erwartet uns hier, bis dass wir zu euch zurückkehren; Aaron und Hur sind bei euch, wer Rechtshandel hat, trete vor sie.
טו וַיַּ֥עַל מֹשֶׁ֖ה אֶל־הָהָ֑ר וַיְכַ֥ס הֶעָנָ֖ן אֶת־הָהָֽר׃
15 Mose stieg nun den Berg hinan, und eine Wolke verhüllte den Berg.
טז וַיִּשְׁכֹּ֤ן כְּבוֹד־יְהוָה֙ עַל־הַ֣ר סִינַ֔י וַיְכַסֵּ֥הוּ הֶעָנָ֖ן שֵׁ֣שֶׁת יָמִ֑ים וַיִּקְרָ֧א אֶל־מֹשֶׁ֛ה בַּיּ֥וֹם הַשְּׁבִיעִ֖י מִתּ֥וֹךְ הֶעָנָֽן׃
16 Die Herrlichkeit des Herrn lag auf dem Berge Sinai; die Wolke verhüllte sie sechs Tage. Gott rief Mose am siebenten Tage aus der Wolke.
יז וּמַרְאֵה֙ כְּב֣וֹד יְהוָ֔ה כְּאֵ֥שׁ אֹכֶ֖לֶת בְּרֹ֣אשׁ הָהָ֑ר לְעֵינֵ֖י בְּנֵ֥י יִשְׂרָאֵֽל׃
17 Der Anblick der Herrlichkeit des Herrn war wie ein brennendes Feuer auf dem Gipfel des Berges vor den Augen der Kinder Israel.
יח וַיָּבֹ֥א מֹשֶׁ֛ה בְּת֥וֹךְ הֶעָנָ֖ן וַיַּ֣עַל אֶל־הָהָ֑ר וַיְהִ֤י מֹשֶׁה֙ בָּהָ֔ר אַרְבָּעִ֣ים י֔וֹם וְאַרְבָּעִ֖ים לָֽיְלָה׃ (פ)
18 Mose ging in die Wolke und stieg den Berg hinan; Mose blieb auf dem Berge vierzig Tage und vierzig Nächte.
Kommentare zu Schemot 24 lesen
Rashi, Rambam, Ibn Ezra und mehr →
Vorheriges KapitelNächstes Kapitel