Genesis: Vayeshev

Chapter 10: Genesis: Vayeshev

א ויהי לתקופת השנה ויסעו בני יעקב משכם , וישובו ויבואו חברונה אל יצחק אביהם וישבו שם. אך צאנם ובקרם וכל אשר להם רועים בשכם יום יום, כי מרעה טוב ושמן היה בשכם בימים ההם. וישב יעקב ובניו וכל ביתם בעמק חברון. ויהי בימים ההם בשנה ההיא, שנת מאה ושש שנים לחיי יעקב בשנה העשירית לבוא יעקב מפדן ארם. ותמת לאה אשת יעקב בשנה ההיא, בת אחת וחמישים שנה במותה בחברון. ויקברו אותה יעקב ובניו במערת שדה המכפלה אשר בחברון, אשר קנה אברהם מאת בני חת לאחוזת קבר. ובני יעקב ישבו עם אביהם בעמק חברון וידעו כל יושבי הארץ את גבורתם ויהי שנים בכל הארץ. ויוסף בן יעקב ובנימין אחיו בני רחל אשת יעקב עודם קטנים בימים ההם, ולא יצאו עם אחיהם במלחמותם בכל ערי האמורי. ירא יוסף את גבורת אחיו וגדולתם וישבח אותם ויהללם, אך גדל את נפשו עליהם ויתנשא בנפשו אליהם. וגם יעקב אביו אהב אותם מכל בניו כי בן זקונים הוא לו, ויעש לו כתונת פסים באהבתו אותו. וירא יוסף כי אותן אהב אביו מכל אחיו, ויוסף עוד ויתנשא יוסף על אחיו ויבא לאחיו דיבה רעה עליהם. ויראו בני יעקב את כל מעשה יוסף אחיהם איתם וכי אהב אותו אביהם מכולם, וישנאו אותן ולא יכלו דברו לשלום כל הימים.
1 And when the year came around, the sons of Jacob journeyed from Shechem, and they came unto Hebron to Isaac, their father, and they dwelt there, only their sheep and cattle and all belonging to them, they drove daily for pasture unto Shechem, for there was good and fat pasture about there in those days. And Jacob and his sons and all their households dwelt in the valley of Hebron. And it came to pass on those days and in that year, which was the one hundredth year of Jacob’s life, and the tenth of his return from Padan-Aram, that Leah, Jacob's wife, died; and she was fifty one years of age at the time of her dying in Hebron. And Jacob and his sons buried her in the cave of the field of Machpelah, which Abraham had bought from the sons of Heth for a burial ground. And the sons of Jacob dwelt with their father in the valley of Hebron, and all the inhabitants of the land knew their strength and their fame was all over the land. And Joseph, and Benjamin, his brother, the sons of Rachel, Jacob’s wife, were quite young in those days, and they did not go forth with their brothers in the war against the seven cities of the Amorites. And when Joseph saw the strength and greatness of his brothers he lauded and praised them, but he considered himself greater than they and he thought himself above them. And his father Jacob loved him, indeed, more than his other brothers, and he made unto him a coat of many colors out of his love to him. And when Joseph saw himself more beloved by his father than all his brothers, he continued to regard himself far above his brothers, and he brought unto his father evil reports concerning them. And when the sons of Jacob saw all the actions of their brother Joseph against them, and that their father loved him best of all, they hated him and they could not speak to him peaceably all the time.
ב ויהי יוסף בן שבע עשרה שנה והוא עודנו גדל את נפשו על אחיו, ויאמר להתנשא עליהם. בעת ההיא חלם חלום ויבוא אל אחיו, ויגד להם את חלומו. ויאמר אליהם, חלום חלמתי והנה כולנו מאלמים אלומות בשדה, ותקם אלומתי ותתייצב בארץ ויסבבוה אלומותיכם וישתחו לה. ויענו אותו אחיו ויאמרו לו מה החלום הזה אשר חלמת, התאמר בללבך למלוך או למשול עלינו. ויבוא עוד ויגד הדבר ליעקב אביו, וינשק יעקב את יוסף כשמעו את הדברים מפיו ויברך יעקב את יוסף. ויראו בני יעקב כי ברך אביהם את יוסף וינשק אותו ויאהבהו מאוד, ויקנאו בו מאוד וישנאו אותו עוד. ויהי אחרי כן ויחלום עוד יוסף חלום אחר, ויספר את החלום לאביו לעיני אחיו. ויאמר יוסף אל אביו ואל אחיו הנה חלמתי חלום עוד, והנה השמש והירח ואחד עשר כוכבים משתחווים לי. וישמע אביו את דברי יוסף ואת חלומו, וירא כי אחיו שונאים את יוסף בדבר הזה. ויגער יעקב ביוסף לפני אחיו על הדבר הזה לאמור, מה החלום הזה אשר חלמת ותגדל את נפשך על אחיך הגדולים ממך. התחשוב בלבבך אשר בוא נבוא אני ואמך ואחד עשר אחיך להשתחוות אליך, כי תדבר כדברים האלה. ויקנאו בו אחיו על כל דבריו וחלומותיו ויוסיפו עוד שנוא אותו, ויעקב שמר את החלומות בלבו.
2 And Joseph was seventeen years old, and he still continued to regard himself above his brothers and to exalt himself above them. And at that time Joseph dreamed a dream, and he came unto his brothers to tell them of his dream, and he said unto them: I dreamed a dream, and behold, we were binding sheaves in the field, and lo, my sheaf arose and also stood upright, and behold your sheaves stood round about and made obeisance to my sheaf. And his brothers said unto him: What is the meaning of this dream that thou didst dream? Dost thou think in thine heart to govern and to rule over us. And Joseph came also unto his father informing him of his dream, and Jacob heard the words of his mouth and he kissed him and Jacob blessed Joseph. And when the sons of Jacob saw that their father had kissed and blessed Joseph and that he loved him so dearly, they became jealous of him and they hated him still more. And afterwards Joseph dreamed another dream and he related it unto his father in the presence of his brothers, and he said unto his father and brothers: Behold, I have dreamed another dream, and lo, the sun, and the moon, and eleven stars bowed down before me. And Jacob heard the words of Joseph and his dream, and he saw that his brothers hated Joseph on account of these words, and Jacob rebuked Joseph in the presence of his brothers, saying: What is the meaning of this dream which thou hast dreamed that thou exaltest thyself over thy brothers who are greater than thou. Thinkest thou perhaps in thine heart that we will come, I and thy mother and thy eleven brothers to bow down before thee, that thou speakest these words. And his brothers were jealous of him concerning his words and dreams and their hatred against him increased. And Jacob observed and kept the dreams within his heart.
ג ויהי היום וילכו בני יעקב לרעות צאן אביהם בשכם, כי עודם רועים בשכם בימים ההם. ויהי בהיות בני יעקב רועים בשכמה ביום ההוא, ויתמהמהו ויעבור עת האסף כל המקנה ולא באו. וירא יעקב כי התמהמהו בניו בשכם, ויאמר יעקב בלבו פן יקומו עליהם אנשי שכם להלחם בם על כן התאחר בואם היום הזה. ויקרא יעקב אל יוסף בנו ויצוהו לאמור, הלא אחיך רועים בשכם היום והנה לא באו עד עתה, לך נא וראה איפה הם והשיבני דבר את שלום אחיך ואת שלום הצאן. וישלח יעקב את יוסף בנו מעמק חברון, ויבוא יוסף אל אחיו שכמה ולא מצאם. וילך יוסף בשדה אשר אצל שכם לראות אנה פנו אחיו, וילך ויתעה בדרך במדבר ולא ידע אנה ילך. וימצאהו מלאך ה׳ תועה בדרך בשדה, ויאמר אליו יוסף יוסף אנה תלך ומה תבקש. ויאמר יוסף אל מלאך ה׳, את אחיי אנוכי מבקש הלא שמעת איפה הם רועים. ויאמר מלאך ה׳ אל יוסף, ראיתי את אחיך רועים פה ושמעתי אומרים ללכת להם בדותן. וישמע יוסף בקול מלאך ה׳ וילך דותינה אל אחיו, וימצאם בדותן רועים הצאן. ויבוא יוסף אל אחיו, ובטרם יקרב לפניהם ויראוהו אחיו מרחוק ויתיעצו עליו להמיתו. ויאמר שמעון אל אחיו, הנה בעל החלומות בא אלינו היום הזה. ועתה לכו ונהרגהו ונשליכהו באחד הבורות אשר במדבר הזה, והיה בבקשו אותו אבינו ממנו ואמרנו חיה רעה אכלתהו. וישמע ראובן את דברי אחיו על יוסף ויאמר אליהם, אל תעשו הדבר הזה ואיך נשא פנינו לפני יעקב אבינו. אך השליכו אותו אל הבור הזה למות שם ויד אל תשלחו בו לשפוך דמו, וראובן אמר כן למען הצילהו מידם להשיבו אל אביו.
3 And when Jacob saw that they were delaying in Shechem, Jacob said to himself: Perhaps that the inhabitants of Shechem rose up to fight against them and therefore their coming home hath been delayed to-day. And Jacob called unto Joseph his son, saying: Behold thy brothers are feeding the flock in Shechem, and they have not yet returned; go thou therefore and look after them, and bring me back words concerning the peace of thy brothers and concerning the cattle. And Jacob sent his son from the valley of Hebron; and Joseph went unto his brothers in Shechem but he found them not. And Joseph went about in the fields about Shechem to ascertain whither his brothers had turned, and he lost his way in the wilderness, and he knew not in which direction he should go. And an angel of the Lord met him wandering about in the field, and he asked him, saying: What seekest thou? And Joseph said unto the angel: I seek my brethren, knowest thou where they are feeding? And the angel of the Lord replied unto Joseph: I saw thy brothers feeding here, but I heard them say that they would go to feed in Dothan. And Joseph listened to the voice of the angel and he went to Dothan unto his brothers and he found them feeding the flock in Dothan. And Joseph advanced towards his brothers, but ere he had reached them, they had concluded to kill him. And Simeon said unto his brothers: Behold the dreamer cometh unto us to-day. And now come and let us kill him, and cast him into some pit in the wilderness, and when our father will inquire for him, we will say, some evil beast hath devoured him. And Reuben heard the words of his brothers concerning Joseph, and he said unto them: Do not do such a thing, for how could we look up to our father? Cast him into this pit, that he may die therein, but lay no hand upon him, to shed his blood. And Reuben said this that he might rid him out of their hands and bring him back to his father.
ד ויהי כאשר בא יוסף אל אחיו וישב לפניהם, ויקומו עליו ויחזיקו בו ויכוהו לארץ ויפשיטוהו מכתונת הפסים אשר עליו. ויקחוהו וישליכו אותו הבורה, והבור ריק אין בו מים כי אם נחשים ועקרבים. ויירא יוסף מפני הנחשים והעקרבים אשר בבור ויצעק יוסף בקול גדול, ויסתר ה׳ את הנחשים ואת העקרבים בקירות הבור ולא הרעו ליוסף. ויקרא יוסף מתוך הבור אל אחיו ויאמר אליהם, מה עשיתי לכם ומה חטאתי למה לא תראו מפני ה׳ בעדי. הלא אנוכי עצמכם ובשרכם ויעקב אביכם אבי הוא, ולמה תעשו לי הדבר הזה היום ואיך תשאו פניכם לפני יעקב אבי. ויהי צועק וקורא אל אחיו מתוך הבור ויאמר, יהודה ראובן שמעון ולוי אחיי שאוני ממחשכים אשר שמתם אותי בו וראו היום את פני ה׳ ואת פני יעקב אבי. ואם אני חטאתי לכם, הלא בני אברהם יצחק ויעקב אתם, אשר אם ראו יתום עליו ירחמו ואם רעב יאכילוהו לחם ואם צמא ישקוהו מים ואם ערום יכסוהו. ואיך אתם לא תרחמו על אחיכם כי עצמכם ובשרכם אני, ואם חטאתי אליכם הלא תעשו בעבור אבי. ויוסף מדבר את כל הדברים האלה מתוך הבור, ולא שמעו אחיו אליו ולא הטו את אזניהם לכל דברי יוסף ויהי צועק ובוכה בתוך הבור. ויאמר יוסף, מי יתן וידע אבי היום את המעשה אשר עשו לי אחיי ואת הדברים אשר דיברו אליי היום. וישמעו כל אחיו את צעקתו ואת בכייתו בתוך הבור, וילכו אחיו ויתרחקו מן הבור למען לא ישמעו את צעקת יוסף ואת בכייתו בבור. וילכו וישבו מנגד הרחק כמטחוי קשת, וישבו שם לאכול לחם.
4 And when Joseph came amongst his brothers he sat down before them; and they took hold upon him and threw him to the ground and stripped off the coat of many colors which was upon him. And they took him and cast him into a pit, and in the pit was no water, but it was full of serpents and scorpions. And Joseph was greatly afraid of the serpents and scorpions, and he cried out with a loud voice, and the Lord hid the serpents and scorpions in the walls of the pit, so that they could do Joseph no harm. And Joseph cried out from the pit unto his brothers, saying: What have I done unto you and what is my sin, and why do you not fear the Lord concerning me? Am I not your bone and flesh and is not Jacob, your father, my father also? Why are ye doing this thing unto me this day, and how will you ever be able to look unto Jacob our father? And he was crying and calling unto his brothers from the midst of the pit, and he said: Oh Judah, and Simeon and Levi, my brothers, raise me from this darksome place where into ye have put me, and come and have mercy upon me this day, ye children of the Lord and sons of my father Jacob ' And supposing that I have sinned against you, are you not the sons of Abraham, Isaac and Jacob, who when they saw an orphan they had pity with him, and when they found one hungry they gave him bread to eat, and if he was thirsty they gave him water to drink, and if he was naked they covered him with garments. And how can ye withdraw your compassion from your own brother, of your own flesh and bone, and even if I have sinned against you, surely you ought to do it for the sake of my father. And Joseph spoke all these words from the midst of the pit but his brothers hearkened not nor did they incline their ears to Joseph’s supplication and he was still crying and weeping in the pit. And Joseph said: Oh that my father knew the thing that my brothers have done unto me and what they said unto me this day. And Joseph’s brothers heard the weeping and lamentation of their brother, and they moved away in order not to hear his crying in the pit. And they seated themselves at a distance of about a bow-shot, and they sat down there to eat.
ה ויהי המה אוכלים ויתיעצו יחד מה לעשות לו, אם להמיתו ואם להשיבו אל אביו. המה מתיעצים וישאו עיניהם ויראו, והנה ארחת ישמעאלים באה מרחוק מדרך גלעד הולכים לרדת מצרימה. ויאמר אליהם יהודה, מה בצע כי נהרוג אנחנו את אחינו פן ידרשהו אלוקים ממנו. זאת היא העצה היעוצה עליו אשר תעשו לו, והנה ארחת הישמעאלים הזאת הבאה אלינו הולכת דרך מצרים. עתה לכו ונמסרהו אליהם וידינו אל תהי בו, והם יוליכוהו אל דרכם ואבד בין אנשי כל הארץ והמת לא נמיתהו אנחנו בידינו. וייטב הדבר בעיני אחיו, ויעשו כדבר יהודה. ויהי הם מדברים בדבר הזה ובטרם באה נגדם ארחת הישמעאלים, ויעברו מאצלם שבעה אנשים מדינים סוחרים. ויהי בעברם ויצמאו למים וישאו עיניהם ויראו את הבור אשר יוסף שם, ויראו והנה עליו כל עוף למינהו. וירוצו האנשים המדינים ההם אל הבור לשתות מים, כי חשבו כי מים בו. ויבואו לפני הבור וישמעו את קול יוסף צועק ובוכה בבור, וישקיפו אל הבור ויראו והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאוד. ויקראו לו ויאמרו לו, מי אתה ומי הביאך הלום ומי שמך בבור הזה במדבר. ויתנו כולם את ידם וישאו את יוסף וימשכו ויעלוהו מן הבור, ויקחוהו וילכו להם לדרכם. ויעברו מאצל אחיו, ויראו אחיו את יוסף ביד המדינים. ויאמרו אליהם, למה תעשו את הדבר הזה לקחת את עבדנו מאיתנו ותלכו לכם. הלא אנחנו אשר שמנו את הנער הזה בבור כי מרד בנו, ותבואו אתם ותעלו אותו ותוליכו אותו, ועתה תנו לנו את עבדנו.
5 And while they were eating they held counsel together concerning what was to be done with him, whether to kill him or to bring him back unto his father. And whilst they were holding their council they lifted up their eyes and behold, a company of Ishmaelites was coming from the distance on their road from Gilead, and going down to Egypt. And Judah said unto them: What profit is it to us if we slay our brother, perhaps the Lord may once require him from us, this is the advice I propose concerning him, according to which you may do unto him: Behold this company of Ishmaelites is going down to Egypt, come then and let us sell him unto them and let our hands be free from him. And they will take him along on their way and he will be lost amongst the people of the land, and we need not slay him with our hands. And this pleased them well and they decided to act according to Judah’s advice. And while they were dis cussing this matter, behold, before the Ishmaelites had yet reached them, seven merchants of Midian passed them by, and passing by they were thirsty and lifting up their eyes, they saw the pit wherein Joseph was, and behold all kinds of birds were around him. And these Midianites ran unto the pit to drink water, for they thought there was water in the pit, and when they arrived before the pit they heard the voice of Joseph weeping and lamenting in the pit and looking into the pit they saw a lad of fine figure and comely appearance. And they called unto him: Who art thou, and who hath brought thee hither and who hath cast thee into this pit in the wilderness? And they all assisted Joseph to raise him, and they brought Joseph out from the pit and took him along continuing their journey. And when they passed by his brothers, they saw Joseph in the hands of the Midianites and they said unto them: Why are ye doing this thing to take our servant and go away with him? Verily, we have placed this lad into the pit, for he hath rebelled against us, and you came and brought him up to take him away. And now return ye our servant unto us.
ו ויענו המדינים ויאמרו אל בני יעקב, הזה הוא עבדכם או הזה ישרת אתכם אולי כולכם עבדים לו כי הוא יפה תואר ויפה מראה וטוב רואי הוא מכולכם, ולמה תדברו כולכם אלינו כזבים. ועתה לא נשמע לדבריכם ולא נאזין אליכם, כי אנחנו מצאנו את הנער בבור במדבר ונקחהו ונלך. ויגשו אליהם כל בני יעקב ויקומו עליהם ויאמרו אליהם, תנו לנו את עבדינו ולמה תמותו כולכם לפי חרב. ויצעקו עליהם המדינים וישלפו כולם את חרבותיהם, ויגשו להלחם בבני יעקב. והנה שמעון קם ממושבו עליהם, וידלג בארץ וישלוף את חרבו ויגש אל המדינים. ויצעק צעקה גדולה לפניהם ותשמע צעקתו למרחוק, ותרעש הארץ מצעקת שמעון. וייראו המדינים מפני שמעון ומקול צעקתו, ויפלו על פניהם ויבהלו מאוד. ויאמר אליהם שמעון, הלא אנוכי שמעון בן יעקב העברי אשר החרבתי את כל עיר שכם לבדי ואת ערי האמורי עם אחיי. כה יעשה לי אלוקים וכה יוסיף כי אם באו אתכם כל אנשי מדין אחיכם וגם מלכי כנען איתכם, לא יוכלו להלחם בי. ועתה תנו את הנער אשר לקחתם, פן אתן את בשרכם לעוף השמים ולבהמת הארץ. וייראו עוד המדינים מפני שמעון, ויגשו אל בני יעקב בפחד ואימה ובדברי רכה לאמור. הלא כי אמרתם עבדכם הוא הנער הזה וימרוד בכם על כן שמתם אותו בבור, ומה תעשו לכם בעבד אשר ימרוד באדוניו. עתה מכרו אותו לנו ונתנה לכם כל אשר תחפצו בו, וה׳ חפץ לעשות הדבר הזה לבלתי המית בני יעקב את אחיהם.
6 And the Midianites answered and said unto the sons of Jacob: Is this really your servant and was he ministering to you? It is more likely that you all are his servants, for surely he is of a very fine figure and of comely appearance, and the best looking of all of you and wherefore do ye tell unto us these lies? And now we will not listen unto you nor give ear unto your words; for we have found this lad in a pit in the wilderness and we took him, and we will go away with him. And all the sons of Jacob advanced and stood up against them, saying: Give unto us our servant, and why do ye seek to die by the edge of the sword ' And the Midianites shouted at them and drew their swords, and they fought with the sons of Jacob. And Simeon rose up from his feet jumping to the ground, and drawing his sword he approached the Midianites, and he gave a fearful shriek before them. And his shouting was heard at a great distance, and the earth shook at Simeon’s voice. And the Midianites were greatly afraid of Simeon and his terrible shouting, and they fell upon their faces in terror. And Simeon said unto them: Verily I am Simeon the son of Jacob, who destroyed single handed the city of Shechem, and the other cities of the Amorites with the help of my brothers. And so may the Lord do unto me now and in all future, that if all your brethren the people of Midian together with all the people of Canaan were to come, they could not fight against me. And now give back unto us the lad you have taken, or I will give your flesh to the birds of the heavens and to the beasts of the field.And the Midianites approached the sons of Jacob in fear and trembling with soft words, saying: And have ye not said that this lad is your servant who rebelled against you, wherefore you have cast him into the pit? And now what will you do with a servant that hath rebelled against his master? Sell him then unto us and we will give you for him whatsoever you demand. And the Lord was pleased to do this, that the sons of Jacob should not slay their brother.
ז ויראו המדינים את יוסף יפה תואר ויפה מראה, ויחמדו אותו בלבם ויתחזקו לקנות אותו מאת אחיו. וישמעו בני יעקב אל המדינים, וימכרו אליהם את יוסף אחיהם בעשרים כסף, וראובן אחיהם אין איתם. ויקחו המדינים את יוסף, וילכו להם לדרכם גלעדה. המה הולכים בדרך וינחמו המדינים על אשר עשו, אשר קנו את הנער. ויאמרו איש אל רעהו, מה הדבר הזה אשר עשינו אשר לקחנו מאת העברים הנער הזה אשר הוא יפה תואר ויפה מראה. אולי כי גנוב גונב זה מארץ העברים למה עשינו את הדבר הזה, והיה אם יבוקש ונמצא בידינו ומתנו בו. והלא אנשים קשים וחזקים כאשר ראיתם היום את גבורת אחד מהם, מכרו אותו אלינו. אולי כי בכוחם ובזרועם הקשה גנבוהו מארצו, על כן מכרו אותו במחיר מועט אשר נתתם להם. ויהי בדברם הדבר הזה ויראו, והנה ארחת הישמעאלים הבאה בתחילה אשר ראו בני יעקב, הולכת ובאה לקראת המדינים. ויאמרו המדינים איש אל רעהו, לכו ונמכור את הנער הזה לארחת הישמעאלים הבאים לקראתנו וניקח בו אף את המחיר המעט אשר נתנו בו ונוצל מרעתו, ויעשו כן. ויגיעו עד הישמעאלים ההם, וימכרו המדינים את יוסף לישמעאלים בעשרים כסף אשר נתנו בו לאחיו. וילכו המדינים לדרכם גלעדה. ויקחו הישמעאלים את יוסף וירכיבוהו על הגמלים, ויוליכוהו מצרימה. וישמע יוסף כי הולכים הישמעאלים מצרימה, ויצעק יוסף ויבכה על הדבר הזה כי התרחק מארץ כנען מאביו. ויבך יוסף מאוד על הגמל אשר רכב עליו, וירא אותו איש אחד מהם ויורידהו מעל הגמל וילך ברגליו. ובכל זאת היה יוסף צועק ובוכה, ויאמר אבי אבי. ויקם עליו איש אחד מהישמעאלים ההם ויכה את יוסף על הלחי, ויוסף עוד יוסף לבכות. וילאה יוסף בדרך ולא יכול ללכת ממר נפשו, ויכוהו כולם ויענוהו בדרך ויפחידו אותו למען יחריש מהבכי. וירא ה׳ את עוני יוסף ואת עמלו, ויורד ה׳ על האנשים ההם חושך ובהלה ותיבש יד כל מכהו. ויאמרו איש אל רעהו, מה הדבר הזה אשר עשה אלוקים לנו בדרך הזאת. והם לא ידעו כי בעבור יוסף קרה להם הדבר הזה.
7 And the sons of Jacob hearkened unto the Midianites, and they sold unto them their brother Joseph for twenty pieces of silver; and their brother Reuben was not with them at that time. And the Midianites took Joseph and continued on their way toward Gilead. And as they passed on along the road, the Midianites were sorry for what they had done in buying the youth, and they said one to the other: What is it that we have done to buy from the Hebrews this young man of such comely appearance and fine figure? For he may have been stolen from the land of the Hebrews, and if he be found in our hands all of us will be put to death on his account. And verily they are strong and powerful men, like the one of those that sold him unto us, and whose strength we have seen. They have certainly carried him away forcibly from his land, and therefore they sold him unto us for such a small price as we have paid for him. And while they were talking over this matter, behold the company of Ishmaelites, which was first seen by the sons of Jacob, came towards the Midianites. And the Midianites said to each other: Come and let us sell this lad to the company of Ishmaelites that come towards us, and even if we should receive for him only the little we have paid, let us get out of trouble. And the Midianites did so, and they sold Joseph unto the Ishmaelites, for the twenty pieces of silver which they had paid unto his brothers, and the Midianites continued their journey towards Gilead, and the Ishmaelites took Joseph and seated him upon a camel and they led him down into Egypt. And when Joseph heard that he was to be brought down to Egypt he wept and lamented bitterly, to be removed so far away from the land of Canaan from his father. And he wept greatly while riding upon the camel, and one of the men noticing his weeping made Joseph alight from the camel and go on foot, but Joseph still kept on crying, oh my father, my father! And one of the Ishmaelites arose and struck Joseph on his cheek, but he still continued weeping. And Joseph became very fatigued from walking and from the bitterness of his soul, and all of the Ishmaelites beat him and abused him and they terrified him that he should cease crying. And the Lord saw Joseph’s affliction and the Lord brought over these men darkness and dismay, and every hand withered that struck Joseph. And they said to one another: What is it that hath happened to us on this journey? And they knew not that it was done on account of Joseph.
ח וילכו האנשים בדרך ויעברו מדרך אפרת, אשר עם קבורת רחל. ויגיע יוסף עד קבר אמו וימהר וירץ יוסף אל קבר אמו ויאמר, אמי אמי יולדתני עורי וקומי וראי את בנך איך נמכר לעבד ואין מרחם. קומי וראי בנך והביטי אליו וראי, את דמעות עיני הנוזלות על לחיי. אמי אמי עורי והקיצי קומי וראי את בנך את בנך ובכי עמו על צרתו, וראי את לב אחיי האכזרי. עורי אמי עורי והקיצי משנתיך, עמדי וערכי מלחמותייך נגד אחי איכה הפשיטו אותי מכתנתי. וימכרו איתי לעבד זה פעמים, ויפרידו אותי מאבי ואין מרחם. עורי וערכי את טענותייך נגדם לפני האלוקים, וראי את מי יצדיק האלוקים במשפט ואת מי ירשיע. קומי אמי קומי והקיצי משנתיך וראי את אבי איכה נפשו ולבו עלי ביום הזה עמדי, ונחמיהו ודברי על לבו. ויוסף עוד לדבר כדברים האלה ויצעק ויבך יוסף בכי גדול על קבר אמו ויכל לדבר, וידום כאבן על הקבר ממר לבו. וישמע יוסף את קול מדבר אליו מתחת הארץ, ויענהו במר לב ובקול בכי ותחינה כדברים האלה. בני בני יוסף בני, שמעתי את קול בכייתך ואת קול צעקותיך ראיתי את דמעותיך. ידעתי את צרתך בני ויצר לי עליך ותוסף לי יגון על יגוני. ועתה בני יוסף בני חכה את ה׳ והתחולל לו ואל תירא כי ה׳ עמך, הוא יציל אותך מכל צרה. קום בני ולך לך מצרימה עם אדוניך ואל תירא כי האלוקים עמך בני, ותוסף לדבר אל יוסף כדברים האלה ותדום. וישמע יוסף את הדבר הזה ויתמה מאוד מזה, ויוסף עוד לבכות. וירא אותו אחרי כן אחד מהישמעאלים ההם צועק ובוכה על הקבר, ויחר אפו עליו ויגרשהו משם ויכהו ויקללהו. ויאמר יוסף אל האנשים, אמצא חן בעיניכם אשר תשיבוני בית אבי והוא יעשיר אתכם עושר רב. ויענוהו לאמור, הלא עבד אתה איפה אביך, ואם יש לך אביך לא תמכר לעבד במעט מחיר זה פעמים. ויחר אפם עליו מאוד, ויוסיפו להכותו ולייסרו עוד, ויבך יוסף בכי גדול. וירא ה׳ את עוני יוסף, ויוסף ה׳ ויך את האנשים וייסרם.
8 And the men continued their journey and on their road they passed Ephrath the place where Rachel was buried. And when Joseph came near his mother's grave, he ran to the grave and he fell upon it and wept. And Joseph cried out loudly upon his mother's grave, saying: Oh my mother, my mother, thou who gavest me birth, awake and arise now to see thy son sold unto slavery with no one to have compassion upon him. Oh arise to look at thy son, and weep with me in my affliction, and see the hearts of my brothers. Oh my mother arouse and awake and direct thy warfare against my brothers, who have stripped me of my coat and sold me into slavery now for the second time, and have torn me away from my father where there is no one to have pity upon me. Arouse and bring thy complaints against them before the Lord and see who is to be justified in the judgment and who is to be condemned. Arise oh my mother, awake from thy sleep, and see my father whose soul is with me this day, and comfort him and console his heart. And Joseph spoke continually to his mother; and he cried aloud and wept bitterly upon his mother's grave; and he ceased speaking and from the bitterness of his heart he became silent like a stone upon the grave. And Joseph heard a voice speaking unto him from under the ground, answering him in bitterness of heart in a voice of weeping and prayer, in these words: My son Joseph, oh my son, I have heard the voice of thy weeping and crying, and I have seen thy tears and I know thy affliction, oh my son It grieveth me for thy sake, oh my son. And new sorrow hath been added to my sorrow. And now my son Joseph, hope thou in the Lord and wait for his help and do not fear, for the Lord is with thee to deliver thee from all trouble. Arise my son and go down with thy masters unto Egypt, and do not fear for the Lord is with thee my son And she continued to speak unto Joseph according to these words and then she was silent. And when Joseph heard this he was greatly astonished, and he kept on weeping. And one of the Ishmaelites saw him weeping and lamenting over the grave, and his wrath was kindled against Joseph, and he drove him away from the grave, and he beat him and cursed him. And Joseph said unto the men: Let me find grace in your eyes and carry me back unto my father's house, and he will reward you with great riches. And they answered unto him, saying: Verily thou art a slave and where is thy father? For hadst thou a father thou shouldst not have been sold into slavery, this the second time, and for such a small price. And their anger was excited against him, and they beat him and Joseph wept bitterly. And the Lord saw Joseph's affliction, and he smote these men once more.
ט וישלח ה׳ עליהם רוח חזק מאוד ותחשך עליהם הארץ ויברקו ברקים וירעמו רעמים, ותרעש הארץ מקול הרעם והרוח החזק, ויבהלו האנשים ולא ידעו אנה הלכו. ויעמדו הבהמות וכל הגמלים, וינהגום ולא יכלו ללכת ויכו אותם וירבצו לארץ. ויאמר איש אל רעהו, מה זאת עשה אלוקים לנו מה פשעינו ומה חטאתינו כי קרה לנו הדבר הזה היום. ויען האחד ויאמר אליהם, אולי מעון העבד העני הזה קרה לנו את הדבר הזה היום. ועתה חלו נא את פניו ופצרו בו וימחול לנו, ואז נדע באשר למי הרעה הזאת לנו. והיה אם רחם ירחמנו האלוקים, וידענו כי מעון העבד הזה היה לנו כל זה. ויעשו האנשים כן ויתחננו אל יוסף ויפצרו בו למחול להם, ויאמרו חטאנו לה׳ ולך. עתה הואל ובקש נא מאלוקיך ויסר מעלינו המות הזה, כי חטאנו לו. ויעש יוסף כדבריהם, וישמע ה׳ אל יוסף ויסר ה׳ מעל האנשים ההם את המכה אשר הכה אותם בעבור יוסף. ויקומו הבהמות מהארץ, וינהגום וילכו, ויעמוד הרוח מזעפו ותנח הארץ וילכו האנשים לדרכם לרדת מצרימה. וידעו האנשים כי בעבור יוסף היה להם המקרה ההוא, ויאמרו איש אל רעהו הנה ידענו כי מאת העבד הזה היתה לנו הרעה הזאת. ועתה מה לנו להביא על נפשותינו את המות הזה, עוצו לנו עצה מה לעשות לעבד הזה. ויען האחד ויאמר, הלא כי אמר לנו להשיבו אל אביו. עתה לכו ונשובה איתו ונבואה אל המקום אשר יאמר, ולקחנו מביתו את המחיר אשר נתנו בו ונלכה לנו. ויען האחד ויאמר, הנה כן העצה הזאת טובה מאוד אך לא נוכל לעשות כן, כי רחק ממנו הדרך מאוד ולא נוכל לשוב מדרכינו. ויען האחד ויאמר אליהם, זאת העצה היעוצה בזה וממנה לא נסור. הנה אנחנו באים היום מצרימה והיה בבואנו מצרים, ומכרנו אותו שם במחיר רב ונוצל מרעתו. וייטב הדבר הזה בעיני האנשים ויעשו כן, וילכו לדרכם מצרימה עם יוסף. ובני יעקב כאשר מכרו את יוסף אחיהם אל המדינים ויך את לבם עליו, וינחמו על מעשיהם ויבקשו ללכת להביאו ולא מצאוהו. וראובן שב אל הבור אשר היה יוסף בו, לשאת אותו להשיבו אל אביו. ויעמוד ראובן על הבור ולא שמע דבר, ויקרא יוסף יוסף ואין עונה ואין דובר דבר. ויאמר ראובן אך כי מת יוסף מיראה, או כי נחש המיתו.
9 And the Lord brought darkness over the earth, and the lightning was flashing, and the thunder was roaring, and the earth shook at the noise of the thunder and the great storm, and the men were greatly alarmed and they knew not whither they should go. And the beasts and the camels stood still, and when they were led they refused to go on, and when they were smitten they lay down upon the ground. And the men said to each other: What is that God hath done unto us, what are our sins and our transgressions that this had to come over us? And one of them answered and said unto them: Peradventure on account of our sins in afflicting this slave hath this evil befallen us this day. And now entreat him and urge him on to forgive us, that we know on whose account this affliction hath come over us. And if the Lord have mercy upon us, then we will know that all this hath happened unto us for the sin of afflicting this slave. And they did so. And they entreated Joseph and begged him to forgive them, saying: We have sinned against heaven and before thee, and therefore we implore thee pray unto thy God to remove from us this death, for we have sinned against him. And Joseph did according to their words, and he prayed unto the Lord, and the Lord hearkened unto Joseph, and he removed from them the plague wherewith the Lord had visited the Ishmaelites, on account of Joseph. And the beasts rose up from the ground and became manageable and walked on, and the great storm subsided, and the earth became quiet, and the men continued their journey towards Egypt. And the men knew that this affliction had come over them on account of Joseph, and they said to each other: Behold, now we know that for the sin of afflicting this slave, all that evil hath come over us. Come then and let us consult what we shall do concerning him, for why should we expose ourselves further to such a terrible plague. And one of them said: Verily he hath told unto us to bring him back unto his father, and now let us carry him back to the place he will designate, and we will take from his family the price that we paid for him and go our way. And one answered, saying: Thy counsel is very wise but we cannot do accordingly; for we have gone a great distance from his place and we cannot turn away from our road. And still another said unto them: This is the counsel we will now follow without further delay. We are going down unto Egypt this day, and there we will sell him for a high price, and thus we will be delivered from his evil. And they were all pleased with these words, and they continued their journey unto Egypt, taking Joseph along with them. And after the sons of Jacob had sold Joseph unto the Midianites, their hearts beat within them for their brother and they repented of what they had done, and they searched for him to bring him back but they could not find him. And Reuben returned unto the pit wherein Joseph had been in order to take him out and return him unto his father, and he stood by the pit crying: Joseph, Joseph, but he heard not a word in answer. And Reuben exclaimed: Poor Joseph he must have died for fright, or he hath been killed by one of the serpents.
י וירד ראובן עד תוך הבור ויבקש את יוסף ולא מצא אותו בבור, ויעל. ויקרע ראובן את בגדיו ויאמר, הילד איננו ומה אשיב את אבי עליו אם מת. וילך אל אחיו וימצא אותם עצבים על דבר יוסף, ומתייעצים יחד איכה ישיבו את אביהם עליו. ויאמר ראובן אל אחיו, באתי אל הבור והנה אין יוסף שם ומה נאמר לאבינו כי אין אבי מבקש את הילד כי אם ממני. ויענוהו אחיו לאמור, כזה וכזה עשינו ויך לבנו על המעשה הזה, אחר כן ונשב לבקש עלילה מה נשיב את יעקב אבינו על ככה. ויאמר אליהם ראובן, מה המעשה הזה אשר עשיתם להוריד שיבת אבינו ביגון שאולה, לא טוב הדבר אשר עשיתם. וישב ראובן איתם, ויקומו כולם וישבעו איש את אחיו לבלתי הגיד את הדבר הזה ליעקב. ויאמרו כולם, כל איש אשר יגיד את הדבר הזה לאבינו ולביתו או אשר ישמיע את הדבר הזה לכל בני הארץ, ועמדנו כולנו עליו ונהרגהו בחרב. וייראו בני יעקב איש מאת אחיו כקטון כגדול על הדבר הזה ואין דובר דבר, ויסתירו את הדבר בלבם. וישבו אחרי כן בארץ יחד להתיעץ ולבקש עלילה מה יאמרו אל יעקב אביהם, על כל הדברים האלה. ויאמר אליהם יששכר, הנה לכם עצה אם טוב בעיניכם לעשות כדבר הזה. קחו לכם את הכתונת אשר ליוסף וקרעו אותה, ושחטו שעיר עזים וטבלתם אותה בדמו ושלחתם אותה לאבינו. והיה כראות אותה ואמר, חיה רעה אכלתהו על כן קרעה את כתונתו והנה דמו בכתונתו. והיה בעשותכם הדבר הזה, ונקינו אנחנו מתלונת אבינו. ותישר בעיניהם עצת יששכר וישמעו אליו, ויעשו כדבר יששכר אשר יעץ אותם. וימהרו ויקחו את כתונת יוסף ויקרעוה, וישחטו שעיר עזים ויטבלו את הכתונת בדם השעיר וירמסוה בעפר. וישלחו את הכתונת ביד נפתלי אל יעקב אביהם, ויצוהו לאמור כדברים האלה. אנחנו אספנו את המקנה ונבוא עד דרך שכם והלאה, ונמצא את הכתונת הזאת במדבר על הדרך טבולה בדם ובעפר, ועתה הכר נא את הכתונת בנך היא אם לא.
10 And Reuben went down into the pit to search for Joseph, but he could not find him in the pit, and he came out again. And Reuben rent his garments and he said: The child is not here and how can I comfort my father concerning him, if he be dead? And Reuben went to his brothers and he found them grieving for Joseph and consulting in what manner they were to comfort their father concerning him. And Reuben said unto them: Behold I have come to the pit, but Joseph was not in it, and now what shall we say to our father, for my father will hold me alone accountable for the youth. And his brothers answered unto him: Thus have we done, and our hearts ached afterwards by reason of our action, and now we are seeking for a pretext how to comfort our father concerning our brother. And Reuben said unto them: What is it that you have done, to bring down the gray head of our father with sorrow into the grave? Verily the thing that you have done is not good. And Reuben took his seat in their midst, and all of them arose and swore to each other not to disclose a word unto Jacob and they said: He who will impart this to our father and his household or who will say a word concerning it to any of the people of the land, we will all unite against him and kill him. And the sons of Jacob were afraid of each other from the smallest to the greatest, and they never spoke a word concerning the matter; but they kept it concealed in their hearts. And they sat down together to counsel, to come to a conclusion as to what they would tell unto their father. And Issachar said unto them: Here is an advice for you if it pleaseth you to act accordingly: Take ye Joseph’s coat and tear it up, and slaughter a kid of the goats and dip the coat in its blood, and send it to our father. And he will see it and say, an evil beast hath devoured him, and therefore the coat is torn and bloody, and by doing this thing we will free ourselves from our father's reproaches. And the words of Issachar pleased them well, and they agreed to act upon his advice. And they took quickly Joseph’s coat and they tore it, and they killed a kid from the goats, and they dipped the coat in its blood, and they trampled the coat in the dust. And they forwarded the coat to their father through Naphtali, and they instructed him to speak according to these words: We had gathered in the cattle, and when we reached a little ways beyond Shechem, we found this coat on the road in the wilderness dipped in blood and covered with dust; and now recognize the coat whether it be the coat of thy son or not.
יא וילך נפתלי ויבוא אל אביו ויתן לו את הכתונת, וידבר אליו את כל דברי אחיו אשר ציוו אותו. וירא יעקב את כתונת יוסף ויכירה, ויפול על פניו ארצה וידום כאבן. ויקם אחרי כן, ויצעק בקול גדול ובבכי ויאמר כתונת יוסף בני הוא. וימהר יעקב וישלח אל בניו עבד מעבדיו, וילך אליהם וימצאם באים בדרך עם הצאן. ויבואו בני יעקב אל אביהם בערב והנם קרועים בגדים ואדמה על ראשם, וימצאו את אביהם צועק ובוכה בקול גדול. ויאמר יעקב אל בניו, הלא תגידו לי מה הרעה הבאה עלי פתאום ביום הזה. ויענו את יעקב אביהם לאמור, אנחנו באים היום כאשר נאספו הצאן ונבוא עד עיר שכם במדבר על הדרך. ונמצא את הכתונת הזו מלאה דם בארץ ונכיר אותה, ונשלח אותה אליך התוכל להכירה. וישמע יעקב את דברי בניו, ויצעק בקול גדול ויאמר כתונת בני חיה רעה אכלתהו טרוף טורף יוסף. כי אנוכי שלחתיהו היום אליכם לראות את שלומכם ואת שלום הצאן, להשיבני דבר מאתכם. וילך כאשר ציותיהו ותקראן אותו כאלה היום הזה, ואני אמרתי כי איתכם היה בני. ויענו ויאמר בני יעקב, לא בא אלינו ולא ראינו אותו מעת צאתנו מאתך עד פה. ויהי כשמוע יעקב את דבריהם, ויצעק עוד צעקה גדולה ויקם ויקרע שמלותיו וישם שק במתניו ויבך בכי גדול. ויספוד וישא את קולו בבכי, ויקרא ויאמר כדברים האלה. יוסף בני בני יוסף שלוח שלחתיך היום אל שלום אחיך והנה נטרפת, מידי היתה זאת לך בני. צר לי עליך יוסף בני צר לי עליך, מה מתקת לי בחיים ועתה מה מרה עליי מותך מאוד. מי יתן מותי תחתיך היום בני יוסף, כי צר לי עליך מאוד בני. בני בני יוסף בני אנה אתה ואיפה נפשך, עורה עורה ובוא ממקומך וראה את צרתי עליך בני יוסף. בוא נא וספור דמעות עיני הנופלות על פניי, והעליתם לפני ה׳ וישוב אפו ממני. איך נפלת יוסף בני ביד אשר לא נפל אדם למיום היות עולם, עד היום הזה. כי מכת אויב הוכית מוסר אכזרי, אך ידעתי כי על רוב עונותיי היה לך הדבר הזה בני. עורה נא וראה מה מרה עליי צרתך בני ואף לא גדלתיך ולא טפחתיך, וגם רוח ונפש לא נתתי בך. כי אם האלוקים אשר יצר אותך והוא בנה את עצמותיך ויתן עליהם בשר מלמעלה, ויפח באפך נשמת חיים ויתן אותך אליי. ואולם האלוקים אשר נתנך אליי הוא אשר לקח אותך ממני, ותקראן אותך כאלה היום הזה, וכל מעשה האלוקים טוב.
11 And Naphtali came unto his father, and he gave unto him the coat, and spoke unto him according to the instruction of his brothers. And when Jacob saw the coat he recognized it, and he fell to the ground silent like a rock. And afterwards he rose up and cried out, in a weeping voice: That is the coat of my son Joseph! And Jacob sent hastily one of his servants to his sons, and he met them coming along the road with the sheep. And the sons of Jacob came unto their father towards evening, with their garments torn and dust upon their heads, and they met their father weeping and lamenting with a loud voice. And Jacob said unto his sons: Will you not tell me all about the misfortune that hath befallen me so suddenly to-day? And they answered unto Jacob their father saying: After having gathered in the sheep, we went on our road towards the city of Shechem in the wilderness, and we found this coat full of blood and dust, and we recognized the coat, and we forwarded it unto thee that thou mightst recognize it likewise. And when Jacob heard the words of his sons, he cried out with a powerful voice, and he said: It is my son’s coat; an evil beast hath devoured him; Joseph is without doubt rent in pieces. For I have sent him to-day unto you to inquire after your peace and the welfare of the sheep, and to bring me back word from you. And he went according to my orders, and this evil hath come over him, while I thought my son is with you. And the sons of Jacob answered, saying: He hath never reached us, and we have not seen him from the day we have left thee even until now. And Jacob rent his clothes and put sackcloth upon his loins, and he wept bitterly and he mourned for his son, lamenting in these words: Oh Joseph, Joseph my son, behold I have sent thee to in quire for the peace of thy brothers and thou hast been torn into pieces, and through me this hath befallen thee. It grieveth me for thy sake, my son Joseph, oh it grieveth me! How sweet hast thou been unto me while living, and how bitter is thy death unto me! Would that I had died in thy stead to-day, oh my son, for it grieveth me exceedingly for thee, oh my son. Oh my son, my son, Joseph, my son, where art thou and where is thy soul? Awake oh awake from thy place and come and see my affliction concerning thee, oh my son! Come and count the tears of my eyes flowing down my cheeks, and bring them before the Lord that his anger may turn away from me. Oh my son how hast thou fallen, in a manner as no man hath ever perished from the beginning of the world, even unto this day. For thou hast fallen by the hand of a cruel enemy, but I know that this hath happened unto thee on account of my many sins. Arise, oh my son, awake and see the bitterness of my agony concerning thee! But verily I have not caused thee to grow and I have not formed thee, and I have not given unto thee a spirit and a soul, for it was God who hath created thee, and he hath built up thy bones, and invested them with flesh and breathed into thy nostrils a breath of life, and he gave thee unto me. And the same God that hath given thee unto me hath taken thee away from me now, and this hath befallen thee to-day, and all the works of God are good.
יב ויוסף יעקב לדבר על יוסף כדברים האלה, ויבך בכי גדול ויפול לארץ וידום. ויראו כל בני יעקב את צרת אביהם וינחמו על אשר עשו, ויבכו גם הם בכי גדול. ויקם יהודה ויקח את ראש אביו מעל הארץ וישם אותה בין ברכיו, ויסר את דמעות אביו מלחייו. ויבך יהודה בכי גדול מאוד וראש אביו על ברכיו ודומם כאבן. ויראו בני יעקב את צרת אביהם, וישאו את קולם ויוסיפו עוד לבכות, ויעקב עודנו נופל בארץ כאבן דומם. ויקומו כל בניו וכל עבדיו וכל בנות עבדיו ויסובבהו לנחמו, וימאן להתנחם. ויקומו כל בית יעקב ויספדו מספד גדול על יוסף, ועל צרת אביהם. ויגע הדבר ליצחק בן אברהם אבי יעקב, ויבך בכי גדול על יוסף הוא וכל ביתו. ויבוא מהמקום אשר גר שם בחברון ואנשיו עמו וינחם את יעקב בנו, וימאן להתנחם. ויהי אחרי כן, ויקם יעקב מהארץ ודמעותיו נוזלות על פניו. ויאמר אל בניו, קומו וקחו חרבותיכם וגם קשתותיכם וצאו השדה ובקשו אולי תמצאו גויית בני, והבאתם אותה אליי וקברתיה. ואתם בקשו נא בעד החיות וצידו אותם, ואשר תמצאו לקראתכם בראשונה ותפשתם אותה והבאתם אותה אליי. אולי יראה ה׳ בעניי היום הזה והכין לכם אשר טרף את בני, והבאתם אליי ואנקום נקמת בני. ויעשו בניו כאשר ציוה אביהם, וישכימו בבוקר ויקחו איש חרבו וקשתו בידו ויצאו השדה לצוד החיות. ויעקב עודנו צועק ובוכה הולך ובא בבית ומכה כף אל כף ויאמר, יוסף בני יוסף בני. ובני יעקב הלכו המדברה אל החיות לתפשם והנה לקראתם זאב אחד, ויתפשוהו ויביאוהו אל אביהם. ויאמרו אליו זאת מצאנו בראשונה ונביא אותו אליך כאשר ציותינו, ואת גויית בנך לא מצאנו. ויקח יעקב את החיה מיד בניו ויצעק עוד בקול גדול ובבכי, ובידו החיה. ויאמר במר לב ונפש אל החיה, מדוע אכלת את יוסף בני ואיך לא יראת מאלוקי הארץ ומצרתי על יוסף בני. ותאכל את בני חינם על לא חמס ותשימני עליו, ולכן האלוקים יבקש את נרדף.
12 And Jacob kept on lamenting in this manner and he wept bitterly, and he fell to the ground and was silent. And all the sons of Jacob saw their father's agony, and they repented of what they had done, and they also wept bitterly. And Judah arose and lifted up the head of his father, and he placed it upon his knees, and he removed his father's tears from his cheeks. And Judah wept a fearful weeping, with his father's head upon his lap silent like a rock. And all the sons of Jacob and all his servants and all his daughters rose up and surrounded him to comfort him; but he refused to be comforted. And the news reached Isaac, the son of Abraham, Jacob's father, and he and his household wept bitterly for Joseph. And Isaac left his home in Hebron and his men with him, and they came to comfort Jacob; but he refused to be comforted. And afterwards Jacob rose up from the ground with the tears streaming down his face, and he said unto his sons: Arise and take your swords and your bows and go into the field to search for the body of my son, and bring it unto me and I will bury it. And, I pray ye, to search likewise among the beasts and hunt them down, and the one you meet first seize it and bring it unto me, peradventure the Lord will see my misery this day and grant you to find the one that hath torn my son, and bring it unto me that I may avenge on it the death of my son. And the sons of Jacob did according to the command of their father, and they rose early in the morning and they took each his sword and his bow, and they went unto the field to hunt the beasts. And when they came unto the wilderness, and behold a wolf came towards them, and they seized him and they brought him unto their father saying: This is the first beast we met, and we have brought him unto thee according to thy commandment, but the body of thy son we could not find. And Jacob took the beast from the hands of his sons, and he cried out once more with a terrible voice, and he seized the beast with one hand and he spoke unto the beast in the bitterness of his heart, saying: Why hast thou devoured my son Joseph, and how didst thou not fear the Lord of the earth to bring over me such grief concerning my son Joseph'? And thou hast devoured my son without any cause, for he hath not wronged thee, and thou hast brought guiltiness over me on his account, and now therefore the Lord will always find him that deserveth punishment.
יג ויפתח ה׳ את פי החיה, בעבור נחם את יעקב בדבריה. ותען את יעקב ותדבר אליו כדברים האלה, חי האלוקים אשר בראנו בארץ וחי נפשך אדוני, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו. אך מארץ רחוקה באתי לבקש את בני גם אני, כי כאשר קרה לך עם בנך קרה לי עם בני גם אני. כי זה עשרה ימים אשר באתי בארץ הזאת מבקש את בני אשר הלך מאתי, היום שנים עשר יום ולא ידעתי אנה הוא ואם מת ואם חי הוא. ואבוא היום בשדה לבקש את בני וימצאו אותי בניך ויתפשוני, ויוסיפו לי יגון על יגוני, ויביאו אותי אליך היום ואדבר אליך את כל דברי. ועתה בן אדם, הנני בידך ועשית לי כטוב בעיניך היום. אך חי האלוקים אשר בראנו בארץ, לא ראיתי את בנך ולא טרפתיהו ולא בא אל פי בשר אדם כל ימי חיי. ויהי כשמוע יעקב את דברי החיה ויתמה מאוד, וישלח מידו את החיה ותלך לדרכה. ויעקב עודנו צועק ובוכה על יוסף יום יום, ויתאבל יעקב על יוסף ימים רבים. ובני ישמעאל אשר קנו את יוסף מאת המדינים את אחיו, הלכו מצרימה עם יוסף ויבואו עד גבול מצרים. ויהי כאשר הקריבו להוא מצרימה, ויפגעו ארבעה אנשים מבני מדן בן אברהם יצאו מארץ מצרים לדרכם. ויאמרו אליהם הישמעאלים, התחפצו בעבד הזה לקנות אותו ממנו, ויאמרו תנוהו לנו. ויתנו את יוסף אליהם ויראו אותו והנה נער יפה מראה מאוד, ויקנוהו מהם בחמשת שקלים. ויבואו הישמעאלים מצרימה לדרכם, וגם המדנים שבו מצרימה ביום ההוא. ויאמרו המדנים איש לרעהו, הנה שמענו כי פוטיפר סריס פרעה שר הטבחים מבקש עבד טוב אשר יעמוד לפניו לשרתו ולהפקיד אותו על ביתו ועל כל אשר לו. עתה לכו ונמכרנו אליו כאשר נחפוץ, אם יוכל לתת לנו את כל אשר חפצנו בו. וילכו המדנים ההם ויבואו בית פוטיפר, ויאמרו אליו שמענו אשר אתה מבקש עבד טוב לשרתך. הנה איתנו עבד אשר כרצונך, אם תוכל לתת לנו את אשר חפצנו בו ונמכרנו לך. ויאמר פוטיפר הביאוהו לפני ואראנו, והיה אם ייטב בעיניי ונתתי לכם את אשר תחפצו בו. וילכו המדנים ויביאו את יוסף ויעמידוהו לפני פוטיפר, ויראהו ויישר בעיניו מאוד.
13 And the Lord opened the mouth of the beast in order to comfort Jacob with its words, and it answered unto Jacob and it spake these words: As God liveth who hath created me in the earth, and as thy soul liveth, oh my master, I have not seen thy son nor have I torn him to pieces. . But I am coming from a distant land likewise seeking my son, and as it hath happened unto thee and thy son, even so it hath happened unto me and my son. And it is now ten days since I have come unto this land in search of my son, who hath left me and I know not where he is, and whether he be dead or alive. And when I came to-day unto the field to seek my son, thy sons found me and they seized me, adding grief to my grief, and they brought me to thee this day; and I have spoken unto thee all concerning my affairs. And now, oh son of man, behold I am in thy hands and thou canst do unto me as it seemeth best in thine eyes, this day, but as the Lord liveth who hath created me in the earth, I have not seen thy son, neither have I torn him to pieces, nor has ever human flesh entered my mouth all the days of my life. And when Jacob heard the words of the beast he was greatly astonished, and he released the animal and it went away. And Jacob continued weeping and lamenting for Joseph, and he mourned over his son many days. And the Ishmaelites who bought Joseph from the Midianites who had bought him from his brothers went with Joseph unto Egypt. And when they reached the boundaries of Egypt they met with four men of the sons of Elam, the son of Abraham, who came on their way from Egypt. And the Ishmaelites said unto them: Would you not like to buy this slave from us? And they said: Give him unto us. And they delivered Joseph unto them and they examined him and they saw that he was a lad of very fine appearance and they bought him for nine shekels. And the Ishmaelites went on their journey into Egypt, and the Midianites returned like wise to Egypt on the same day. And they said to each other: Behold we have heard that Potiphar, an officer of Pharaoh’s, captain of the guards, is seeking a good servant to stand before him and to minister unto him and to take charge of his house and all belonging unto him. And now let us go and sell him unto him as this is precisely the servant he wants, and he will pay us for him whatsoever we desire. And those Midianites came unto the house of Potiphar, saying unto him: We have heard that thou desirest to procure a good servant to attend thee. Behold we have with us a servant according to thy desire, and if thou canst give unto us what we ask for him, we will sell him unto thee. And Potiphar said unto them : Bring him into my presence, and if he pleaseth me then I will pay for him whatsoever you ask for him. And the Midianites brought Joseph before Potiphar, and Potiphar saw him and he pleased him exceedingly,
יד ויאמר אליהם פוטיפר הגידו נא לי אשר תחפצו בנער הזה, ויאמרו ארבע מאות כסף חפצנו בו. ויאמר פוטיפר, אני אתן לכם אם תביאו אליי מוכרו אליכם ותגידו לי את דברו אולי גנוב הוא. כי הנער הזה לא עבד ולא בן עבד הוא, כי דם טוב ויפה אני רואה בו. וילכו המדנים ויביאו לו הישמעאלים אשר מכרוהו אליהם, ויודו אליו ויאמרו עבד הוא ואנחנו מכרנו אותו אליהם. וישמע פוטיפר את דברי הישמעאלים, וישקול פוטיפר אל המדנים את הכסף אשר דיברו לו ארבע מאות כסף ויתנהו ביד הישמעאלים לתתו אל המדנים. ויקחו המדנים את הכסף מיד הישמעאלים וילכו לדרכם, וגם הישמעאלים שבו אל מקומם. ויקח פוטיפר את יוסף ויביאהו אל ביתו, וישרת אותו. וימצא יוסף חן בעיני פוטיפר ויאמן בו ויפקדהו על ביתו, וכל אשר לו נתן בידו. ויהי ה׳ את יוסף ויהי איש מצליח, ויברך ה׳ את בית פוטיפר בגלל יוסף. ויעזוב פוטיפר את כל אשר לו ביד יוסף, ויהי יוסף הוא המוציא והוא המביא ועל פיו יהיה כל דבר בבית פוטיפר. ויוסף בן שמונה עשרה שנה יפה בחור יפה עיניים וטוב רואי, וכמוהו לא היה בכל ארץ מצרים. בעת ההיא בהיות יוסף בבית אדוניו, יוצא ובא בבית ומשרת את ה׳. ותשא זליכא אשת אדוניו את עיניה אל יוסף ותראהו, והנה נער יפה תואר ויפה מראה מאוד ותחמוד יופיו בלבה. ותדבק נפשה ביוסף מאוד, ותסיתהו יום יום להיות איתה ותלבישהו בגדים יום יום. ותפתה זליכה את יוסף יום יום בכל דבר יום יום, ולא נשא יוסף את עיניו לראות באשת אדוניו. ותאמר אליו זליכה, מה טוב מראיך ותוארך מאוד הלא ראיתי בכל עבד ולא ראיתי עבד יפה כמותך. ויאמר אליה יוסף, הלא אשר בראני בבטן אמי הוא אשר ברא את כל האדם. ותאמר אליו, מה נאוו עיניך כי הרהבת בהם את כל יושבי מצרים איש ואישה. ויאמר אליה, מה טובם בעודני חי ואם ראיתם בקבר הלא תנוד מהם. ותאמר אליו, מה יפו ומה נעמו כל דבריך, קח נא לך את הכינור אשק בבית ונגן בידך ואשמע את דבריך. ויאמר אליה, מה יפו ומה נעמו דבריי בשבחי את שבח אלוקיי ואת תהילתו.
14 and Potiphar said unto them: Name the value of that youth. And they said: We want for him four hundred pieces of silver. And Potiphar said unto them: I am ready to pay you the amount if you will bring unto me him that hath sold the youth unto you and inform me concerning his affairs; peradventure he hath been stolen, for the youth is neither a slave nor the son of a slave, for I see noble blood within him. And the Midianites went away and they brought the Ishmaelites who had sold Joseph unto them, and the Ishmaelites said unto Potiphar: He is a slave, and we have sold him unto these men. And when Potiphar heard their words he paid the silver unto the Midianites and they went away and the Ishmaelites returned likewise to their place. And Potiphar took Joseph and he brought him into his house and he served Potiphar. And Joseph found grace in Potiphar’s eyes, and he trusted in him, and he made him overseer in his house and all that he had Potiphar surrendered into his care. And the Lord was with Joseph and he was a prosperous man and the Lord blessed the house of Potiphar for Joseph’s sake, and he left all that he had in Joseph’s hand. And Joseph was all-in-all, and upon his command everything was done in Potiphar’s house. And Joseph was eighteen years of age, a youth of beautiful eyes and pleasant appearance, and there was not his like in the whole land of Egypt. At that time when Joseph was in his master's house, coming in and going out and attending to his master's affairs, Zulycah, his master's wife, lifted up her eyes unto Joseph, and she beheld his comely appearance, and his beauty tempted her heart. And her soul became attached unto Joseph, and she beguiled him and persuaded him day after day, but he would not lift up his eyes to look at his master's wife. And Zulycah said unto him: How comely is thy appearance and how graceful thy figure. Verily I have looked at all the servants, but I could not find one as fair as thou art. And Joseph replied unto her: He who hath created me hath created likewise all the sons of man. And she said unto him: How beautiful are those eyes of thine and thou hast captivated with them all the inhabitants of Egypt, men and women alike. And he said unto her: Verily they are beautiful while alive, but if thou wert to see them in the grave thou wouldst tremble before them. And she continued: How pleasant and sweet are thy words, do take the harp which is in the house and play with thy hands and let us hear thy voice. And Joseph said: How pleasant and sweet are my words when I sing the praises and the glory of my Lord.
טו ותאמר אליו, מה יפה מאוד שיער ראשך הנה מסרק הזהב אשר בבית, קח נא לך והסרק את שיער ראשך. ויאמר אליה, עד מתי תדברי אליי כדברים האלה, עזוב לך את כל הדברים האלה מעליי וקום ועשה לך את כל דברי ביתך. ותאמר אליו, אין דבר בביתי ואין מאמר כי אם דבריך ומאמריך. ובכל זאת לא הביט יוסף אליה ולא נשא את עיניו בה, ויתן את עיניו בארץ למטה. ותאהב זליכה את יוסף בלבה לשכב עמה, והיה בעת אשר ישב בבית לעשות מלאכתו ותבוא זליכה ותשב לפניו. ותסיתהו בדברים יום יום לשכב עמה או להביט אליה, ולא אבה יוסף לשמוע אליה. ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אייסרך במשפט מות ואתנה עליך עול ברזל. ויאמר אליה יוסף, הלא האלוקים אשר ברא את האדם הוא מתיר אסורים, והוא אשר יציל אותי ממאסריך וממשפטיך. ויהי כאשר לא יכלה עליו לפתותו ונפשה דבקה בו, ותיפול זליכה בחולי כבד מתאותו. ויבואו כל נשי מצרים לבקרה ויאמרו אליה, מדוע את ככה דלה ורזה ואת לא חסרת דבר. הלא אשת שר נכבד וגדול בעיני המלך את, החסרת דבר מכל אשר תאוה נפשך. ותען זליכה אתהן לאמור, היום יוודע לכן על מה היה לי הדבר הזה אשר ראיתם אותי בו. ותצו את נערותיה וישימו לחם לכל הנשים, ויעשו כן ותעש להן משתה ויאכלו כל הנשים בבית זליכה. ותיתן בידם אתרוגים ותיתן להן סכינים לקלף האתרוגים לאכלם, ותצו וילבישו את יוסף בגדים יקרים ולהביאו לפניהם. ויבוא יוסף לפניהם ויביטו כל הנשים ביוסף, ויראו את יוסף ולא הפנו את עיניהם ממנו. ויחתכו כולם את ידיהים בסכינין אשר בידיהן, וימלאו כל האתרוגים אשר בידיהן בדמם. ולא ידעו את אשר עשו, אך הביטו לראות ביופי יוסף ולא הפנו ממנו את עפעפיהן. ותראה זליכה את אשר עשו ותאמר אליהן, מה המעשה הזה אשר עשיתן הלא אתרוגים נתתי לפניכם לאכול ותחתכו אתם כולכם את ידיכן. ויראו כל הנשים את ידיהן, והנה מלאים דם וירד דמן על כל בגדיהן. ויאמרו אליה, כי זה העבד אשר לך בביתך הרהיבנו ולא יכולנו להסיר עפעפינו ממנו מיופיו.
15 And she continued: Oh how beautiful is the hair of thy head! Go and take the golden comb which is in the house and dress thy hair with it. And he said unto her: How long wilt thou continue to speak unto me in such words. Cease talking unto me and attend to thy work about the house. And she replied: There is no work to be done by me about the house, save what thou mightst bid me do. And in spite of all that, she could not attract Joseph, nor would he look up unto her but he kept his eyes fixed upon the ground. And Zulycah's heart was yearning for Joseph to lie with her, and once upon a time when Joseph attended to his duties within the house, Zulycah came and seated herself before him, and she continually tempted and enticed him, but he would not lie with her, nor even look up unto her. And she said unto him: If thou wilt not do according to my wishes, I will punish thee with the judgment of death and I will place an iron yoke upon thee. And Joseph replied unto her: Verily, God who hath created me releases the captives, and he will deliver me from thy prison and from thy judgment. And when she saw that it was impossible to persuade Joseph, her heart was full of desire, for her soul was fixed upon Joseph, and she fell into a hard sickness. And all the women of Egypt came to visit her and they said unto her: Why art thou so pale and emaciated? Surely thou lackest nothing, for is not thy husband an honored officer and very great in the eyes of the king, and can it be that thou lackest the least thing that thy heart may desire? And Zulycah answered unto them: This day shall it be known unto you what hath reduced me to this sad condition, in which you see me now. And Zulycah ordered her maidens to set meat before all the women and to prepare a great feast for them, and all the women ate in Zulycah’s house, and she gave them knives to peel their oranges and to eat them. And she commanded that Joseph be put into costly garments and that he should appear before them. And Joseph came before them, and behold, when the women saw him they could not turn their eyes from him, and all of them cut their hands with the knives and the oranges were full of blood. And they noticed not what they had done, being so deeply absorbed in admiring Joseph’s beauty, and they could not turn their eyelids from Joseph’s face. And Zulycah saw what they had done and she said unto them: What is it that you are doing? Behold, I have given you oranges that ye might eat and now you have cut your hands all of you. And they looked at their hands and behold they were bleeding and blood was flowing down upon their garments. And they said unto her: It is because of this servant which thou hast in thy house, who hath charmed us and we could not turn our eyelids from him through his beauty.
טז ותאמר אליהם, הלא ברגע אשר ראיתם אותו קרה לכם הדבר הזה ולא יכולתם להתאפק עליו. ואף אנוכי אשר הוא בביתי תמיד ואראה אותו יום יום הולך ובא בביתי, ואיך לא אדל ואמות מזה. ויאמרו אליה, אמת תדברי כי מי יוכל לראות את התואר הזה בביתו ויתאפק ממנו, והלא עבדך הוא ומשרת את ביתיך ולמה לא תדברי אליו את אשר עם לבבך ותעזבי את נפשך למות בדבר הזה. ותאמר אליהם, מתחזקת אני בכל יום להסיתו ולא אבה אל דברי, ואבטיחהו בכל טובה ולא מצאתי בו דבר על כן דלותי כאשר ראיתם אותי. וזליכה חלתה מאוד מתאות יוסף, ויכבד עליה חוליה מאהבתו. וכל אנשי בית זליכה ואישה לא ידעו את הדבר הזה, וכי חלתה זליכה מאהבת יוסף. וישאלוה כל אנשי ביתה, מדוע את ככה דלה וחולה ואת לא חסרת דבר. ותאמר אליהם, לא ידעתי את הדבר הזה אשר בא יום יום אליי. וכל הנשים וכל מאהבותיה באות יום יום לראותה ולדבר עמה, ותאמר אליהן אין זה כי אם מאהבת יוסף. ותאמרן אליה, פתי אותו והחזיקי בו בסתר, אולי ישמע אלייך ויסיר מעלייך רק את המות הזה. ותוסף זליכה לחלות מאהבת יוסף, ותלך הלוך ודלה עד כי לא היה בה כח לעמוד. ויהי היום ויוסף עושה מלאכת אדוניו בבית, ותבא זליכה בסתר ותיפול עליו פתאום, ויקם יוסף עליה ויתחזק ממנה ויושיבה לארץ. ותבכה עליו זליכה מהתאוה אשר בלבבה אליו, ותתחנן לפניו בבכיה ודמעותיה יורדות על פניה. ותדבר אליו בקול תחינה ובמר נפש לאמור, הראית או השמעת או הידעת אישה יפה כמוני או טובה ממני אשר אדבר אליך יום יום ואדל מאהבתך, ואעש לך את כל הכבוד הזה ולא שמעת בקולי. ואם על אשר יראת מאדוניך פן ייסר אותך, חי המלך אם יקרך עוון בדבר הזה מאדוניך. ועתה שמע נא אליי ועשה למען הכבוד אשר כבדתיך והסר מעליי את המות הזה, ולמה אמות בעבוריך. ותכל לדבר ויען יוסף אותה לאמור, חדל לך מעליי ועזוב את הדבר הזה, חלילה לי לעשות את הדבר הזה לאדוני. הן אדוני לא ידע איתי מה בבית, וכל אשר לו נתן בידי. ואיך אעשה את הדברים האלה בבית אדוני.
16 And she said unto them: Behold in the short moment that you have seen him this hath occurred unto you and you could not withstand him, how much less can I do it, being always in the house with him. And I see him day after day coming in and going out about the house, can I then help my sickness or even my death on his account? And they said: Thy words are true, for who can see this beautiful figure in the house and be indifferent. But is he not thy slave and servant, wherefore then dost thou not tell what thou hast in thy heart, and why allowest thou thy soul to perish on that account? And she said unto them: I am forcing myself daily to entice him, but he does not heed my words, and I assure him of all that is good, but he does not mind, and therefore I have fallen sick even as you see me this day. And Zulycah was very ill through her desire for Joseph, and her love sickness weighed heavily upon her, but the people of Zulycah's household, and her husband knew nothing of the matter and that Zulycah was sick out of her love to Joseph. And all the people of her household asked her: Why art thou so emaciated and sick whereas thou lackest not the least thing? And she said unto them: I know not the illness that is growing upon me day after day. And all the women and her friends came to visit her daily and they spoke unto her, saying: This is certainly caused through thy love for Joseph; entice him then and use force against him, peradventure he will listen unto thee and remove thy impending death. And Zulycah became more seriously ill and she grew poorer with every coming day until she had no more strength in her to stand up. And one day, while Joseph was attending to his work in the house, Zulycah came in secretly and threw herself suddenly upon him, and Joseph used force to free himself from her and he cast her to the ground. And Zulycah wept before him on account of the passion within her heart, and she entreated him, and tears gushed down her cheeks, and she spoke unto him in weeping and supplication, saying: Hast thou ever seen, or heard, or known of a woman more beautiful or better than myself, that she would speak unto thee day after day and become so reduced by sickness through love to thee, and ready to bestow all these honors upon thee, and still thou dost not listen unto my voice? And if thou be afraid of thy master, that he might punish thee, as the king liveth no harm shall befall thee in this matter. Do then listen unto me and gratify my desire for the honor which I have shown thee, and free me from this disease; for why should I die on thy account? And when she ceased speaking Joseph answered unto her saying: Get thee from me and leave that matter to my master. Behold my master wotteth not what is with me in the house and he hath committed all that he hath into my hand. And he hath bestowed upon me great honors in his house and he hath made me overseer over his house and he hath elevated me, for there is none greater in this house than I. Neither hath he kept back anything from me but thou, because thou art his wife, and how then can I do this great wickedness and sin against God and against thy husband, to do this thing in my master's house?
יז כי גם הוא כבדני מאוד בביתו, וגם הפקיד אותי על ביתו וינשאני. אין איש גדול בבית הזה ממני ולא חשך אדוני ממני מאומה כי אם אותך באשר את אישתו, ואיך תדבר אליי כדברים האלה ואיך אעשה הרעה הגדולה הזאת וחטאתי לאלוקים ולאישך. ועתה חדל לך עוד מעליי ואל תדברי אליי עוד כדברים האלה, כי אינני שומע אל דברייך. וזליכה לא שמעה אל יוסף בדברו אליה את הדברים האלה, אך מסיתה אותו יום יום לשמוע אליה. ויהי אחרי כן ויתמלא נחל מצרים על כל גדותיו, ויצאו כל יושבי מצרים וילכו לראות את הנחל בכל כלי שיר כמשפטם בארץ מצרים. וגם המלך והשרים יצאו לראות בתופים ובמחולות, כי שמחה גדולה היא למצרים ויום טוב בעת אשר יתמלא ים שיחור והלכו שם לשמוח על המים. ויהי בצאת המצריים אל היאור לשמוח כמשפטם, ויצאו גם כל אנשי בית פוטיפר איתם. אך זליכה לא יצאה לה כי אמרה חולה אנוכי ותשב בבית לבדה, בעבור המצא לה יוסף ביום ההוא. ויהי בצאתם ותישאר זליכה בבית לבדה, ואין אחר בבית איתה. ותקם ותעל אל הבית אל היכלה, ותלבוש בגדים כבגדי מלכות. ותשם על ראשה אבנים יקרות מאבני שוהם משובצים זהב וכסף, ותייפה את פניה ואת בשרה בכל תמרוקי הנשים. ותקטיר את ההיכל ואת הבית בקדה ולבונה, ותפזר בכל ההיכל מור ואהלות. ותשב אחרי כן בפתח היכלה על דרך הבית, במקום אשר יעבור משם יוסף לעשות מלאכתו. והנה יוסף בא מהשדה, ויבוא הביתה לעשות מלאכת אדוניו. ויבוא עד המקום אשר יעבור משם, וירא את כל מעשה זליכה וישב אחורנית. ותרא זליכה את יוסף שב אחורנית מפניה ותקרא לו לאמור, מה לך יוסף בא אל מלאכתך והנני פניתי את הדרך עד עברך אל מושביך. וישב יוסף ויבוא הבית אל מקום מושבו, וישב לעשות מלאכת אדוניו כמשפט. והנה זליכה באה אליו, ותעמוד לפניו בבגדי מלכות וריח שלמותיה יצא למרחוק. ותמהר ותחזק ביוסף ובבגדיו ותאמר אליו, חי המלך אם אינך עושה דברי כי היום תומת. ותמהר ותשלח את ידה האחרת ותשלוף את החרב מתחת בגדיה ותיתן על צואר יוסף, ותאמר קום ועשה את דברי ואם אין אתה מת היום.
17 Now therefore abandon me, and do no more speak unto me such words, for I will surely not listen unto thy voice. And Zulycah would not hearken unto his voice, but she enticed him day after day to give ear unto her. And after this the river of Egypt became full above all its sides, and all the people of Egypt, and the king with his princes, went out to see it amidst music and dancing, for there is great rejoicing and a great holiday in Egypt whenever the sea Shichor overfloweth and they go thither to make merry the whole day. And when the Egyptians went forth to the river, to rejoice according to their custom all the people of Potiphar’s house hold went along. But Zulycah would not go, for she said: I am quite ill, and she remained at home all alone in order to find an opportunity of meeting Joseph that day. And when all had left and Zulycah was alone in the house, she arose and went up into the temple of the house, and she put on her garments, like the garments of a queen, and she placed upon her head an ornament of precious stones, made of onyx stones set in silver and gold and she beautified her face and body with all sorts of mixtures used by women, and she perfumed the temple and the entire house with cassia and frankincense, and she scattered myrrh and aloes all over the temple, and then she seated herself at the door of the temple in the passage of the house where Joseph had to pass in order to do his work. And behold Joseph returned from the field to do his master's work in the house and he entered his house, and when he came to the place where he had to pass, he saw Zulycah’s work and he turned backwards. And when Zulycah saw that Joseph went back she called unto him saying: What is the matter with thee Joseph 2 Come to do thy work, and I will clear the way before thee until thou shalt have passed unto thy seat. And Joseph returned to the house and passed on to his seat to do the work of his master as usual, and behold Zulycah came and stood before him in queenly garments and the perfume of her clothes reached into the distance. And she seized Joseph suddenly and she said unto him: As the king liveth, if thou wilt not gratify my desire thou shalt die this day.
יח יוסף מלפניה בעשותה את הדבר הזה ויקם לברוח מלפניה, והיא תפשה את בגדו ממול פניו. ויהי בברחו בבהלה ותקרע הבגד אשר החזיקה בו זליכה, ויעזוב יוסף הבגד ביד זליכה וינס ויצא החוצה כי ירא. ותרא זליכה כי נקרעו בגדי יוסף ויעזבם בידה וינס, ותפחד לנפשה מאוד פן ישמע עליה הדבר. ותקם ותעש בערמה ותסר את הבגדים אשר לבשה אותם, ותלבש את בגדיה. ותיקח את בגדי יוסף ותנח אצלה, ותלך ותשב במקום חוליה אשר ישבה שם טרם צאת אנשי ביתה אל היאור. ותקרא את נער אחד קטן אשר היה בבית ותצוהו לקרוא אל אנשי ביתה, ויבואו אנשי הבית אליה. ויהי כראותה אותם ותאמר אליהם בקול גדול ובצעקה, ראו אשר הביא אליי אדוניכם איש עברי אל הבית כי בא היום לשכב עמי. ויהי בצאתכם ויבוא הביתה וירא כי אין אחד בבית, ויבוא אליי ויחזק בי לשכב עמי. ואחזיק בבגדיו ואקרעם ואקרא אליו בקול גדול, ויהי כהרימי קולי ויירא לנפשו ויעזוב בגדו לפניי ויצא וינס החוצה. ולא דיברו אנשי ביתה מאומה אך חרה אפם מאוד ביוסף, וילכו אל אדוניו וידברו לו את דברי אישתו. ויבוא פוטיפר אל ביתו בחרון אף, ותצעק עליו אישתו לאמור. מה הדבר אשר עשית לי להביא אל ביתי עבד עברי, כי בא אליי היום לצחק בי וכזאת וכזאת עשה לי היום. וישמע פוטיפר את דברי אישתו ויצו להכות את יוסף במכות נמרצות, ויעשו לו כן. ויהי בהכותם אותו, ויצעק יוסף בקול גדול וישא עיניו אל השמים ויאמר. ה׳ אלוקים אתה ידעת כי אני נקי מכל הדברים האלה, ולמה אמות היום על שקר ביד הערלים הרשעים האלה אשר לא ידעתי אותם. ויהי מדי הכות אנשי פוטיפר את יוסף, ויצעק ויבכה עוד. ויהי שם עבד אחד מעבדי פוטיפר, בן עשתי עשר חודש. ויפתח ה׳ את פי הילד, וידבר לפני אנשי פוטיפר המכים את יוסף כדברים האלה לאמור. מה לכם באיש הזה ועל מה תעשו לו את הרעה הזאת, שקר אמי דוברת וכזב ותאמר כזה וכזה היה הדבר. ויגד אליהם הילד את כל הדברים על נכון, ואת כל דברי זליכה אל יוסף יום יום הגיד אליהם.
18 And she stretched out her other hand hastily and she drew a sword from under her garments and she placed it upon Joseph’s neck and she said: Arise now and gratify my wishes or else thou diest this very day. And Joseph was afraid of her and her action and he rose up to flee from her. But she had taken hold upon the front of his garments and when Joseph fled in terror, the garment which Zulycah had seized was torn, and Joseph left the garment in Zulycah’s hand and ran away into the street, because he was afraid. And when Zulycah saw that Joseph’s garments were torn and he had left them in her hands and fled, she was afraid lest the matter might become known concerning her, and she rose up and acted cunningly, and she removed the costly garments from herself and put on her other garments. And she took Joseph’s garment and laid it near her and she went back to the place where she sat during her sickness, before the people of her household had gone to the river, and she called unto a youth who came into the house and she commanded him to go and summon the people of her household into her presence. And when she saw them she spoke unto them in a loud lamenting voice: Behold the Hebrew whom your master hath brought into my house hath come to me this day to lie with me. And when you had left he came into the house, and seeing that no one was in the house with me he came to forcibly lie with me. And I took hold upon his garments and tore them and I cried out against him with a loud voice. And when I had lifted up my voice he was in fear of his life and he left his garments before me and he fled into the street. And the people of the house said not a word, but their anger was burning within them against Joseph, and they went to their master and they told unto him the words of his wife. And Potiphar came home with a raging wrath and his wife cried out to him saying: What is it that thou hast done unto me, to bring into my house a Hebrew servant, for he came unto me this day to sport with me, and after this manner did thy servant do unto me? And when Potiphar heard the words of his wife he commanded his servants to take Joseph to give unto Joseph a terrible beating and they did so unto him. And whilst they were beating him Joseph cried out with a loud voice and he lifted up his eyes unto the heavens and he said: Oh Lord my God thou knowest that I am innocent in this matter and why shall I die this day through a falsehood by the hands of these uncircumcised and wicked men whom thou knowest? And whilst Potiphar’s men were beating Joseph he kept on weeping and crying. And there was present a child only eleven months old, and the Lord opened the mouth of that child and he spoke these words before the men of Potiphar who were beating Joseph: What have you to do with this man and why do you inflict upon him this great evil? My mother hath spoken falsehoods and hath stated lies for such was the translation. And the child related unto them correctly all the things that had happened and all the words which Zulycah spoke unto Joseph day after day he told unto them.
יט וישמעו כל האנשים את דברי הילד, ויתמהו מאוד מכל דברי הילד, ויכל לדבר הילד וידום. ופוטיפר נכלם מאוד מדברי בנו, ויצו את אנשיו לבלתי המית את יוסף עוד, ויחדלו האנשים מהכות את יוסף. ויקח פוטיפר את יוסף ויאמר להביאו במשפט לפני הכוהנים השופטים אשר למלך, לשפטו על הדבר הזה. ויבואו פוטיפר ויוסף לפני הכוהנים שופטי המלך ויאמר אליהם, שפטו נא מה משפט יש לעבד הזה כי כזה וכזה עשה. ויאמרו הכוהנים אל יוסף, למה תעשה את הדבר הזה לאדוניך. ויען אותם יוסף לאמור, לא אדוני כי כזה וכזה היה הדבר. ויאמר פוטיפר אל יוסף, הלא כל אשר לי שמתי בידך ולא חשכתי ממך דבר כי אם אשתי ואיך תעשה לי את הרעה הזאת. ויען יוסף ויאמר, לא אדוני חי ה׳ וחי נפשך אדוני אם אמת הדבר אשר שמעת מאישתך, כי כזה וכזה היה הדבר היום. זה לי שנה תמימה היום בביתך, הראית כי עולה או דבר אשר יחייב את ראשי אליך. ויאמרו הכוהנים אל פוטיפר, שלח נא ויביאו בגד יוסף הקרוע לפנינו ונראה בו את הקרע. והיה אם מלפני הבגד יהיה הקרע ממול פניו היא החזיקתהו לבוא אליה, ובערמה עשתה את כל אשר תדבר אישתך. ויביאו את בגד יוסף לפני הכוהנים השופטים ויראו והנה הקרע ממול פני יוסף, וידעו כל הכוהנים השופטים אשר היא הציקתהו ויאמרו אין לעבד הזה משפט מות כי לא עשה מאומה. אך משפטו אשר יותן בבית הסוהר, בעבור השמועה אשר יצאה על אישתך מאיתו. וישמע פוטיפר את דבריהם, ויקח את יוסף ויתנהו אל בית הסוהר מקום אשר אסירי המלך אסורים, ויהי יוסף בבית הסוהר שתים עשרה שנה. ובכל זאת לא שבה אשת אדוניו מעליו, ולא חדלה מדבר אל יוסף יום יום לשמוע אליה. ויהי מקץ שלושה חודשים ותוסף זליכה ותלך אל יוסף אל בית הסוהר יום יום, ותסיתהו לשמוע אליה. ותאמר זליכה אל יוסף, עד מתי תעמוד בבית הזה אך שמע נא בקולי ואוציאך מן הבית הזה. ויען יוסף אותה לאמור, טוב שבתי בבית הזה מלשמוע אל דבריך לפשוע באלוקים.
19 And when the child had finished speaking he became silent. And all - the men heard the words of the child and they were greatly astonished at the child’s words. And Potiphar was exceedingly ashamed at the words of his son and he ordered his men not to beat Joseph any longer, and the men ceased beating him. And Potiphar took Joseph and he had him brought for judgment before the priests, the king’s judges, and he said unto them: Pronounce ye judgment over this slave for thus was his behavior. And the priests said unto Joseph: Why hast thou done this thing unto thy master? And Joseph answered them, saying: Not so my lords, but such is the matter. And Potiphar said unto Joseph: have I not put into thy hands all that is mine? and I have not kept from thee the least thing but my wife; and how could thou do unto me this evil? And Joseph replied, saying: Not so my lord, as the Lord liveth, and as thy soul liveth, oh my master, there is no truth in the words, which thou hast heard from thy wife, but these are the facts. Behold it is now a full year that I have been in thy house, hast thou seen in me anything wrong, or the slightest thing whereby I could summon guilt upon my head? And the priests said unto Potiphar: Do thou send we pray thee and let them bring the torn garment of Joseph before us and let us see the rent within it. And if the garment be torn in front, before his face, then she has seized upon him forcibly, to draw him unto her, and all that thy wife hath spoken is a matter of deceit. And they brought Joseph’s garment before the priests, that were the judges, and they examined it and behold the tear was in front of Joseph. And all the priests who were the judges, knew at once that she hath assaulted him, and they said: This slave is not under the judgment of death, for he hath not done anything wrong. But we will sentence him to be cast into the prison on account of the report which hath gone forth against thy wife through him. And Potiphar harkened unto their words, and he took Joseph and placed him into the prison house, the place where the prisoners of the king were bound; and he was in the prison for twelve years. And for all that, the wife of his master did not turn from him, and she never ceased speaking unto Joseph day after day, that he should listen unto her. And at the end of three months, Zulycah went once more unto Joseph into the prison house, and she persuaded him to listen unto her. And Zulycah said unto Joseph: How long wilt thou remain in this house? do but listen unto my voice, and I will release thee from thy prison. “And Joseph answered unto her saying: It is better for me to remain in this house, than to listen unto thy words, and transgress against God.
כ ותאמר אליו, אם לא תעשה את דברי אנקר את עיניך ואוסיף נחושתיים ברגליך ואמסרך ביד אשר לא ידעת תמול שלשום. ויען יוסף אותה ויאמר, הנה אלוקי כל הארץ יוכל להצילני מכל אשר תעשי לי כי הוא פוקח עוורים ומתיר אסורים, ושומר את כל הגרים אשר הם בארץ לא ידעו. ויהי כאשר לא יכלה זליכה לפתות את יוסף לשמוע אליה ותחדל ללכת אליו להסיתו, ויוסף עודנו אסור בבית הסוהר. ויעקב אבי יוסף וכל אחיו אשר בארץ כנען עודם מתאבלים ובוכים על יוסף בימים ההם, כי מאן יעקב להתנחם על יוסף בנו. ויהי יעקב צועק ובוכה ומתאבל על יוסף כל הימים. ויהי בעת ההיא בשנה ההיא שנת רדת יוסף מצרימה כאשר מכרו אותו אחיו, וילך ראובן בן יעקב תמנתה ויקח את אליורם בת עזי הכנעני לו לאישה ויבוא אליה. ותהר ותלד אליורם אשת ראובן לו את חנוך ואת פלוא ואת חצרון ואת כרמי, בנים ארבעה. ושמעון אחיו לקח את דינה אחותו לאישה ותלד לו ימואל וימין ואהד ויכין וצוחר, בנים חמישה. ואחרי כן בא שמעון אל בונה הכנענית, היא בונה אשר שבה שמעון מעיר שכם. ותהי בונה לפני דינה ותשרת אותה, ויבוא אליה שמעון ותלד לו את שאול. ויהודה הלך בעת ההיא אל עדולם, ויט עד איש עדולמי ושמו חירה. וירא שם יהודה בת איש כנעני ושמה עלית בת שועה, ויקחה ויבוא אליה. ותלד עלית ליהודה ער ואונן ושלה, בנים שלושה. וילכו לוי ויששכר ארץ הקדם, ויקחו להם משם את בנות יובב בן יקטן בן עבר לנשים. וליובב בן יקטן שתי בנות, שם הגדולה עדינה ושם הקטנה ארידה. ויקח לוי את עדינה ויששכר לקח את ארידה, ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד עדינה ללוי גרשון קהת ומררי, בנים שלושה. ואריזה ילדה לו ליששכר תולע ופוה ויוב ושמרון בנים ארבעה.
20 And she said unto him: If thou wilt not do my wishes, I will put out thine eyes, and I will put additional chains upon thy feet, and I will surrender thee into the hands of such as thou hast not known, neither yesterday nor day before yesterday. And Joseph replied unto her saying: Behold the God of all the earth, he is able to deliver me from all that thou wouldst do unto me. For he giveth sight to the blind and he freeth the captives and he preserveth the strangers that are in the land they never knew. And it came to pass, when Zulycah saw that she could not succeed in persuading Joseph to listen unto her, she ceased from going after him to entice him. And Joseph was still bound in the prison house, and Jacob, the father of Joseph and all his brothers, were still mourning and weeping for Joseph in those days; for Jacob refused to be comforted concerning Joseph his son. And Jacob was crying and weeping and mourning for Joseph all the time. And at that time in the year of Joseph’s going down to Egypt after his brothers had sold him, Reuben the son of Jacob went to Timnah and he took unto him for a wife Eliuram, the daughter of Avi the Canaanite, and he came to her. And Eliuram the wife of Reuben conceived and bare him Hanoch, and Palu, and Chetzron and Carmi, four sons. And Simeon his brother took his sister Dinah for a wife, and she bare unto him Memuel, and Yamin, and Ohad, and Jachin and Zochar, five sons. And he came afterward to the Canaanitish Bunah, the same Bunah whom Simeon took captive from the city of Shechem, and Bunah was before Dinah and attended upon her, and Simeon came to her, and she bare unto him Saul. And Judah went at that time to Adulam, and he came to a man of Adulam, and his name was Hirah. And Judah saw there the daughter of a man from Canaan, and her name was Aliyath, the daughter of Shua, and he took her, and came to her, and Aliyath bare unto Judah, Er, and Onan and Shiloh; three sons. And Levi and Issachar went into the land of the east, and they took unto themselves for wives the daughters of Jobab the son of Yoktan, the son of Eber. And Jobab, the son of Yoktan, had two daughters; the name of the older was Adinah, and the name of the younger was Aridah. And Levi took Adinah, and Issachar took Aridah, and they came unto the land of Canaan, to their father's house, and Adinah bare unto Levi, Gershon, and Kehath and Merari; three sons. And Aridah bare unto Issachar, Tola, and Puvah, and Job and Shomron, four sons.
כא ודן הלך ארץ מואב, ויקח את אפללת בת חמורן המואבי לאישה ויביאה ארצה כנען. ותהי אפללת עקרה ימים רבים אין לה. ויזכור אלוקים את אפללת אשת דן אחרי כן, ותלד בן ותקרא את שמו חושים. וילכו גד ונפתלי חרנה, ויקחו משם את בנות אמורם בן עוץ בן נחור לנשים. ואלה שמות בנות עמורם, שם הגדולה מרימית וגד לקח את עוצית ויביאום ארצה כנען בית אביהם. ותלד מרימית לנפתלי יחצאל וגוני ויצר ושלם, בנים ארבעה. ועוצית ילדה לגד צפיון וחגי שוני ואצבון ערי וארודי ואראלי, בנים שבעה. וילך אשר ויקח את עדון בת אפלל בן הדר בן ישמעאל לאישה, ויביאה ארצה כנען. ותמת עדון אשת אשר בימים ההם, אין לה ולד. ויהי אחרי מות עדון, וילך אשר אל עבר הנהר ויקח את הדורה בת אבימאל בן עבר בן שם לו לאישה. והנערה טובת מראה ובעלת שכל, ותהי למלכיאל בן עילם בן שם לאישה. ותלד הדורה למלכיאל בת, ויקרא את שמה סרח. וימת מלכיאל אחרי כן, ותלך הדורה ותשב בית אביה. ויהי אחרי מות אשת אשר, וילך ויקח את הדורה לאישה ויביאה ארצה כנען. ותבוא גם סרח בתה עמה והיא בת שלוש שנים, ותגדל הנערה בבית יעקב. והנערה טובת מראה ותלך בדרכי בני יעקב בקדושה לא חסרה דבר, ויתן לה ה׳ חוכמה ושכל. ותהר הדורה אשת אשר ותלד לו את ימנה וישוה וישוי ובריעה, בנים ארבעה. וזבולון הלך לו מדינה, ויקח את מרושה בת מולר בן אבידע בן מדין לאישה ויביאה ארצה כנען. ותלד מרושה לזבולון סרד ואילון ויחלאל, בנים שלושה. וישלח יעקב אל ארם בן צובא בן תרח ויקח את מחליא בת ארם אל בנימין בנו, ותבא ארצה כנען בית יעקב. ובנימין בן עשר שנים בקחתו את מחליא בת ארם לאישה. ותהר מחליא ותלד לבנימין בלע ובכר ואשבל גרא ונעמן, בנים חמישה. ואחרי כן הלך בנימין ויקח את ערבת בת זמרן בן אברהם על אישתו לאישה, והוא בן שמונה עשרה שנה. ותלד ערבת לבנימין אחי וראש מופים וחופים וארד, בנים חמישה.
21 And after the death of Asher's wife he went and took Hadurah for a wife, and brought her to the land of Canaan. And Serach her daughter he brought also with them, and she was three years old; and the damsel was brought up in Jacob's house. And the damsel was of comely appearance, and she went in the holy ways of the children of Jacob, and the Lord gave her wisdom and understanding. And Hadurah, the wife of Asher, conceived and bare unto him Yimnah, and Yishvah, and Yishvi and Beriah; four sons. And Zebulun went to Midian, and took for a wife Merishah the daughter of Molad, the son of Abida, the son of Midian, and he brought her to the land of Canaan. And Merushah bare unto Zebulun, Sered, and Elon and Yachleel; three sons. And Jacob sent to Aram, the son of Zoba, the son of Terah, and he took for his son Benjamin Mechalia the daughter of Aram, and she came to the land of Canaan to the house of Jacob. And Benjamin was ten years old when he took Mechalia the daughter of Aram for a wife. And Mechalia conceived and bare unto Benjamin, Bela, and Becher, and Ashbel, and Gera and Naaman, five sons. And Benjamin went afterward and took for a wife Aribath, the daughter of Shomron, the son of Abraham, in addition to his wife, and he was eighteen years old; and Aribath bare unto Benjamin Achi, and Vosh, and Mupim, and Chupim, and Ord; five sons.
כב ויהי בימים וילך יהודה בית שם ויקח את תמר בת עילם בן שם לער בכורו לאישה. ויבוא ער אל תמר אישתו, ותהי לו לאישה. ויהי בבואו אליה וישחית את זרעו חוצה וירע בעיני ה׳ את מעשהו, וימת אותו ה׳. ויהי אחרי מות ער בכור יהודה ויאמר יהודה אל אונן, בוא אל אשת אחיך ויבם אותה והקם זרע לאחיך. וידע אונן את תמר לאישה, ויבוא אליה. ויעש אונן גם הוא כמעשה אחיו, וידע ה׳ את מעשהו וימת גם אותו. ויהי כאשר מת אונן ויאמר יהודה אל תמר, שבי בית אביך עד יגדל שלה בני. ויהודה לא חפץ עוד בתמר ליתנה לשלה, כי אמר יהודה פן ימות גם הוא כאחיו. ותקם תמר ותלך ותשב בית אביה, ותהי תמר בבית אביה ימים. ויהי לתקופת השנה ותמת עלית אשת יהודה, וינחם יהודה על אישתו. ויהי אחרי מות עלית, וילך יהודה ויעל עם רעהו חירה תמנת לגוז את צאנם. ותשמע תמר כי עלה יהודה תמנתה לגוז הצאן, ושלה גדל ויהודה לא חפץ בה. ותקם תמר ותסר את בגדי אלמנותה ותלבש עליה צעיף ותתעלף, ותלך ותשב בפתח עיניים אשר על דרך תמנת. וירד יהודה ויראה ויקחה, ויבוא אליה ותהר לו. ויהי בעת לידתה, והנה תאומים בבטנה. ויקראו את שם הראשון פרץ ושם השני זרח בימים ההם. ויוסף בן יעקב עודנו אסור בבית הסוהר במצרים. בעת ההיא ושרי פרעה עומדים לפניו, שר המשקים ושר האופים אשר למלך מצרים. ויקח שר המשקים את היין וישם לפני המלך לשתות, וגם שר האופים שם את הלחם לפני המלך לאכול. וישת המלך מן היין ויאכל מן הלחם, הוא וכל עבדיו ושריו אוכלי שולחן המלך. ויהי הם אוכלים ושותים ושר המשקים ושר האופים יושבים עמהם, וימצאו שרי פרעה זבובים רבים ביין אשר הביא שר המשקים וגם, אבני נתר נמצאו בלחם שר האופים.
22 And in those days Judah went to the house of Shem and took Tamar the daughter of Elam, the son of Shem, to wife for his first born Er. And Er came to Tamar, and she became his wife, and when he came to her he outwardly destroyed his seed, and his action was evil in the sight of the Lord, and the Lord slew him. And it was after the death of Er, Judah’s first born, that Judah said unto Onan: Go to thy brother's wife and marry her as the next of kin, and raise up seed to thy brother. And Onan took Tamar and he came to her, and Onan also did like unto his brother, and his work was evil in the sight of the Lord, and he slew him likewise. And when Onan died, Judah said unto Tamar: Remain thou in thy father's house until my son Shiloh shall have grown up. And Judah did no more delight in Tamar, to give her unto Shiloh, for he said: Peradventure he will also die like his brothers. And Tamar rose up and went home and remained in her father's house, and Tamar was in her father's house for some days. And at the revolution of the year, Aliyath the wife of Judah died; and Judah was comforted for his wife, and Judah went up with his friend Hirah to Timnah, to shear their sheep. And Tamar heard that Judah had gone up to Timnah to shear the sheep, and that Shiloh was grown up, and Judah did not delight in her, and she rose up and put off the garments of her widowhood, and she put a vail upon her, and she covered herself entirely, and she went and sat in the public thoroughfare, which is upon the road to Timnah. And Judah passed by and saw her, and he came to her, and she conceived by him. And at the time of being delivered, behold, there were twins in her womb; and he called the name of the first Perez, and the name of the second Zarah. In those days Joseph was still bound in the prison house in the land of Egypt. That time the officers of Pharaoh were standing before him, the chief butler, and the chief baker, which belonged to the king of Egypt. And the butler took wine and placed it before the king to drink, and the baker placed bread before the king to eat, and the king drank of the wine and ate of the bread, he and his servants and his officers that ate at the table of the king. And whilst they were eating and drinking, and the chief butler and the chief baker were sitting among them, the princes of Pharaoh found many flies in the wine which the chief butler had brought, and nitre stones were found in the bread of the chief baker.
כג וירא פרעה את המעשה אשר עשו לו שריו, ויצו לייסרם ולתתם בבית הסוהר במשמר, ויעשו להם כן. בשנה העשירית למאסר יוסף, באו עמו שר האופים ושר המשקים במשמר. ויפקוד שר הטבחים את יוסף לשרת את שרי פרעה, ויהיו שם שרי פרעה במשמר שנה תמימה. ויהי מקץ השנה ויחלמו שניהם חלומות בלילה אחד, במשמר אשר היו שם. ויהי בבוקר ויבוא אליהם יוסף לשרת אותם כמשפט, וירא אותם והנה שניהם פניהם זועפים ורעים. וישאל אותם יוסף לאמור, מדוע פניכם רעים וזועפים היום. ויאמרו אליו, חלום חלמנו ופותר אין אותו. ויאמר אליהם יוסף, ספרו נא לי את חלומותיכם והאלוקים יענה את שלומכם כאשר תחפצו. ויספר שר המשקים את חלומו ליוסף ויאמר, בחלומי ואראה והנה גפן גדולה לפניי. ובגפן ההיא ראיתי שלושה שריגים, ותמהר ותפרח ותעל נץ ויבשילו אשכלותיה ויהיו ענבים. ואקח את הענבים ואסחטם בכוס, ואתן על כף פרעה וישת. ויאמר יוסף אליו שלושת השריגים אשר בגפן, שלושת ימים הם. בעוד שלושת ימים יצוה המלך והוציאך מזה והשיבך על כנך והשקית את המלך יין כאשר היית משקהו בראשונה, אך אמצא חן בעיניך אשר תזכרני אל המלך כאשר ייטב לך ועשית עמדי חסד והוצאתני מן הסוהר הזה. כי גנוב גונבתי מארץ כנען ואמכר לעבד במקום הזה, וגם אשר הוגד לכם על אשת אדוני שקר כי שמו אותי בבור הזה חינם. ויען שר המשקים את יוסף לאמור, אם היטב ייטיב לי המלך כבתחילה כאשר פתרת לי, כל אשר תחפוץ אעשה לך ואוציאך מן הבור הזה. וירא שר האופים כי פתר יוסף את חלום שר המשקים על נכון, ויגש גם הוא ויספר את כל חלומו ליוסף. ויאמר אליו, בחלומי ואראה והנה שלושה סלי חורי על ראשי, ואראה והנה בסל העליון מכל מאכל פרעה מעשה אופה והנה העוף אוכל אותם מעל ראשי. ויאמר אליו יוסף, שלושת הסלים אשר ראית שלושת ימים הם. בעוד שלושת ימים ישא פרעה את ראשך מעליך ותלה אותך על עץ, ואכל העוף את בשרך מעליך כאשר ראית בחלומך. בימים ההם והמלכה הרה ללדת, ויהי ביום ההוא ותלד בן. למצרים יאמרו יולד בן בכור למלך, וישמחו כל מצרים וכל שרי פרעה ועבדיו מאוד.
23 And when Pharaoh saw what his officers had done unto him, he ordered them to be punished and to be confined in the prison house. And the chief of the guards placed Joseph to wait on Pharaoh's officers, and they were in confinement a full year. And at the end of the year both of them dreamed dreams in one night in the place where they were imprisoned. And Joseph came in unto them in the morning, and behold they were dejected. And Joseph asked Pharaoh’s officers: Wherefore look ye so sadly to-day? And they said unto him: We have dreamed a dream, and there is no interpreter for it. And Joseph said unto them: Relate ye your dreams unto me and God will answer your peace as you desire. And the chief butler told his dream unto Joseph, and he said: In my dream behold I have seen a great vine was before me, and upon that vine I saw three branches, and they grew up suddenly, and they budded and blossomed and the clusters thereof brought forth ripe grapes, and I took the grapes and I pressed them into a cup and I gave the cup into Pharaoh’s hand and he drank. And Joseph said unto him: The three branches that were on the vine are three days, and within three days the king will command and will release thee and they will restore thee unto thy place, and thou shalt deliver Pharaoh’s cup into his hand after the former manner when thou wast his butler. But think thou on me and let me find grace in thine eyes, that thou wilt mention me unto the king when it will be well with thee, and show mercy unto me, I pray thee, and bring me out of this prison, for I have been stolen from the land of Canaan, and sold for a slave into this place, and also what has been told unto thee concerning the wife of my master, is false, and they have placed me into this pit without any cause. And the chief butler replied unto Joseph, saying: If the king will do well with me as heretofore according to thy interpretation, I will do unto thee all that thou desirest and I will get thee out of this pit. And when the chief baker saw that the interpretation of Joseph was good, he approached Joseph likewise and related his dream, saying unto him: In my dream I saw, and behold, I had three white baskets on my head, and I saw, behold, in the uppermost basket there was of all manner of bake meats for Pharaoh, and the birds did eat them out of the basket upon my head. And Joseph said unto him: The three baskets that thou hast seen are three days; yet within three days shall Pharaoh lift up thy head from off thee, and shall hang thee on a tree; and the birds shalt eat thy flesh from off thee as thou hast seen in thy dream. And in those days the queen was delivered, and on that very day she bare a son unto the king of Egypt. And when it was reported that the first born son hath been born unto the king all Egypt rejoiced exceedingly, the princes of Pharaoh as well as his servant.
כד ויהי ביום השלישי ללדתו, ויעש פרעה משתה לכל שריו ועבדיו חיל ארץ צוען וארץ מצרים. ויבואו כל מצרים וכל עבדי פרעה לאכול ולשתות עם המלך במשתה בנו, ולשמוח בשמחת המלך. וכל שרי המלך ועבדיו שמחים בעת ההיא כל שמונת הימים במשתה, וישמחו בכל כלי שיר ובתופים ובמחולות בבית המלך שמונה ימים. ושר המשקים אשר פתר לו יוסף את חלומו , שכח את יוסף ולא זכר אותו אל המלך כאשר דיבר לו. כי מאת ה׳ היה הדבר, בעבור ענות את יוסף כי בטח באדם. וישב יוסף אחרי כן בבית הסוהר שנתיים ימים, עד מלאת לו שתים עשרה שנה. ויצחק בן אברהם עודנו חי הימים הנם בארץ כנען, זקן מאוד בן שמונים ומאת שנה. ועשו בנו אחי יעקב, היה בארץ אדום ויאחז בה הוא ובניו בתוך בני שעיר. וישמע עשו כי קרבו ימי יצחק אביו למות, ויבוא הוא ובניו וביתו ארצה כנען אל יצחק אביו. ויעקב ובניו יצאו מהמקום אשר גרו שם בחברון, ויבואו כולם אל אוהל יצחק אביהם, וימצאו את עשו ואת בניו באוהל. וישבו יעקב ובניו לפני יצחק אביהם, ויעקב עודנו מתאבל על יוסף בנו. ויאמר יצחק אל יעקב הגישה אליי את בניך ואברכם, ויגש יעקב את אחד עשר ילדיו לפני יצחק אביו. וישם יצחק את ידיו על כל בני יעקב, ויאחז בהם ויחבקם וינשקה אחד אחד. ויברכם יצחק ביום ההוא ויאמר אליהם, ה׳ אלוקי אבותיכם יברך אתכם וירבה זרעכם ככוכבי השמים לרוב. וגם את בני עשו ברך יצחק לאמור, ישימכם האלוקים למורא ולפחד על כל רואיכם וכל אויביכם. ויקרא יצחק אל יעקב ואל בניו, ויבואו כולם וישבו לפני יצחק. ויאמר יצחק אל יעקב ה׳ אלוקי כל הארץ דבר אליי לאמור, לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה. אם ישמרו בניך את חוקותיי ואת דרכיי, והקימותי להם את השבועה אשר נשבעתי לאברהם אביך. ועתה בני למד את בניך ואת בני בניך ליראה את ה׳, וללכת בדרך הטובה אשר ייטב בעיני ה׳ אלוקיך. כי אם שמור תשמרון את דרכי ה׳ ואת חוקותיו, גם ה׳ ישמור לכם את בריתו את אברהם והיטיב לכם ולזרעכם כל הימים. ויכל יצחק לצוות את יעקב ואת בניו, ויגוע וימת ויאסף אל עמיו. ויפול יעקב ועשו על פני יצחק אביהם ויבכו, ויצחק בן מאה ושמונים שנה במותו בארץ כנען בחברון.
24 And it was on the third day of his birth that Pharaoh made a feast for all his princes and subjects, and the armies of the land of Zoan and of Egypt. And all the people of Egypt and all the subjects of Pharaoh came to eat and to drink with the king at the feast of his son, and to rejoice with the joy of the king, and all the princes of the king and his servants made merry at that time through all the eight days of the feast, and they rejoiced with all sorts of instruments with music and dancing in the house of the king. And the chief butler unto whom Joseph had interpreted his dream, and who was restored by Pharaoh into his former place, forgot Joseph and mentioned him not unto the king as he had promised unto him; for it was so ordained by the Lord in order to punish Joseph for his trusting in man. And Joseph still remained in the prison house for two more years, until he had fulfilled his twelve years. And Isaac, the son of Abraham, was yet alive in those days, in the land of Canaan, being quite aged—one hundred and eighty year...old. And his son Esau, Jacob's brother, was in the land of Edom, and he acquired possessions in the midst of the sons of Seir, he as well as his sons. - And when Esau heard that his father's dying days were approaching, he came with his sons and with his household to Isaac, his father, into the land of Canaan. And Jacob and his sons departed likewise from the place of their abode in Hebron, and all of them came unto Isaac, their father, and there they met Esau and his sons in the tent. And Jacob and his sons seated themselves before their father Isaac, and Jacob was yet mourning over Joseph his son. And Isaac said unto Jacob: Bring thy sons unto me and I will bless them. And Jacob brought his eleven children into the presence of Isaac, his father. And Isaac placed his hands on all the sons of Jacob and he took hold of them and embraced them and kissed them, one by one, and Isaac blessed them on that day, and he said unto them: God of your fathers may bless you and multiply your seed like the stars of heaven in multitude. And the sons of Esau Isaac blessed likewise, saying: May the Lord make you the fear and terror of all those that will see you, and of all your enemies. And Isaac called unto Jacob and his sons, and all of them came and seated themselves before Isaac, and Isaac said unto Jacob: The Lord, the God of all the earth spoke unto me saying: Unto thy seed will I give this land to inherit it, if thy sons will observe my statutes and my ways, and I will fulfill on them the oath which I have sworn unto Abraham, thy father. And now, my son, teach thou thy children, and thy children’s children, to fear the Lord and to walk in the good path which will be pleasing in the eyes of the Lord thy God. For if ye will observe the ways of the Lord and his statutes, the Lord will also keep his covenant with Abraham concerning you, and he will do well unto your seed through all the days. And when Isaac - had finished instructing Jacob and his sons he died, and was gathered unto his people. And Jacob and Esau fell upon the face of their father, Isaac, and they wept. And Isaac was one hundred and eighty years old when he died in the land of Canaan, in Hebron.
כה וישאו אותו בניו אל מערת המכפלה אשר קנה אברהם, מאת בני חת לאחוזת קבר. וכל מלכי ארץ כנען הלכו עם יעקב ועשו לקבור את יצחק, ויעשו כל מלכי כנען ליצחק כבוד גדול במותו. ובני יעקב ובני עשו הולכים יחפי רגל סביב המיטה הלוך וקונן, עד הגעתם אל קרית הארבע. ויקברו יעקב ועשו את יצחק אביהם במערת המכפלה אשר בקרית הארבע, בחברון. ויקברוהו בכבוד גדול מאוד, כקבור את המלכים. ויספדו לו יעקב ובניו ועשו ובניו וכל מלכי כנען מספד גדול וכבד מאוד, ויברוהו ויתאבלו עליו ימים רבים. ויהי אחרי מות יצחק ויעזוב את כל מקנהו, ואת קנינו ואת כל אשר לו לבניו. ויאמר עשו אל יעקב הבה נא אשר הניח אבינו אלינו ונחלקהו לשניים ואני אבחר, ויאמר יעקב כן נעשה. ויקח יעקב את כל אשר הניח להם יצחק בארץ כנען, את הבהמה ואת העושר ואת כל הרכוש, ויחץ אותו יעקב לשניים לפני עשו ובניו. ויאמר אל עשו הנה כל אלה לפניך, עתה בחר לך מהם את החצי אשר תיקח לך. ויאמר יעקב אל עשו שמע נא אחי לאשר אדבר אליך לאמור, ה׳ אלוקי השמים והארץ דיבר אל אבותינו אברהם ויצחק לאמור לזרעך אתן את הארץ הזאת לרשתה עד עולם. עתה הנה כל אשר עזב אבינו לפניך, בחר לך מהם את אשר תחפוץ. אם את כל הארץ תחפוץ, קחנה לך ולבניך עד עולם ואני אקח את העושר הזה. ואם את העושר תחפוץ, קחנו לך ואני אקח את הארץ הזאת לי ולבניי לרשתה עד עולם. ושם היה נביות בן ישמעאל עם בניו בארץ, וילך עשו ביום ההוא ויתייעץ עמו לאמור. כזה וכזה דיבר אליי יעקב וכזאת וכזאת השיבני, עתה עוצה עצתך ונשמענה. ויאמר אליו נביות, מה הדבר אשר ידבר יעקב אליך הנה כל בני כנען יושבים בארצם לבטח ויעקב יאמר יירשנה עם זרעו כל הימים.
25 And his sons carried him to the cave of Machpelah, which Abraham had bought from the sons of Heth as a possession of a burial place. And all the kings of the land of Canaan went along with Jacob and Esau to bury Isaac. And all the kings of the land of Canaan showed great honors unto Isaac when he died. And the sons of Jacob and the sons of Esau went around barefooted, going around, crying and lamenting until they reached, Kerjath-arba. And Jacob and Esau buried their father Isaac in the cave of Machpelah, in Hebron, amidst exceedingly great honors according to the funerals of kings. And Jacob with his sons and Esau with his sons and all the kings of Canaan, mourned a great and heavy mourning over him, and after they buried him they still mourned for him through many days. And it was at the death of Isaac that he left all his cattle and all those belonging unto him unto his sons. And Esau said unto Jacob: Behold here is all that our father hath left, and we will divide it into two parts, and I will take my choice. And Jacob said let us do so. And Jacob took all that Isaac had left unto them in the land of Canaan, the cattle and all the other property, and he divided it into two parts in the presence of Esau and his sons, and said unto Esau : Behold all is here before thee, and now select the half thou wishest to take. And Jacob said unto Esau: Listen now at my proposal. The Lord God of heaven and of earth spoke unto our fathers, Abraham and Isaac, saying: Unto thy seed shall I give this land to possess it forever. And now behold here is before thee all the personal property of our father on one side, and the possession of Canaan on the other, and - select whichever thou pleaseth. If thou wishest to have the land then take it for thee and thy sons forever, and I will take all these riches; and if thou wishest these riches, then take them, and I will have this land for me and my sons to possess it forever. And Nebayoth, Ishmael’s son, was there with his sons in the land, and Esau went on that day, and he consulted him, saying: Such and such was Jacob’s proposal unto me, and now give me thy advice, and I will act accordingly. And Nebayoth said unto him: What are those words that Jacob hath spoken unto thee? Behold all the sons of Canaan are dwelling in the land, and Jacob speaketh of possessing it with his seed forever, and now go thou and take all the riches of thy father, and leave unto thy brother Jacob the land, according to his words. And Esau rose up and returned unto Jacob, and he did according as he was advised by Nebayoth, Ishmael’s son. And Esau took all the wealth that Isaac had left, the slaves and the cattle, and all the other property and of all that great wealth he gave nothing unto Jacob. And Jacob took the entire land of Canaan, from the river of Egypt even unto the Euphrates, as an inheritance forever for himself, and his sons and his seed after him for all time.
כו עתה לך לך ולקחת את כל עושר אביך, ועזבת את יעקב אחיך בארץ כאשר דיבר. ויקם עשו וישב אל יעקב, ויעש כל אשר יעץ עליו נביות בן ישמעאל. ויקם עשו את כל העושר אשר עזב יצחק את הנפש ואת הבהמה ואת המקנה ואת הרכוש ואת כל העושר, ולא נתן ליעקב אחיו ממנה מאומה. ויעקב לקח את כל ארץ כנען, מנחל מצרים ועד נהר פרת, ויקחנה לאחוזת עולם ולבניו ולזרעו אחריו עד עולם. וגם מערת המכפלה אשר בחברון אשר קנה אברהם מאת עפרון, לקח יעקב לאחוזת קבר לו ולזרעו עד עולם מאת עשו אחיו. ויכתוב יעקב את כל הדברים האלה בספר המקנה, ויחתום ויעד עדים נאמנים על כל אלה. ואלה הדברים אשר כתב יעקב בספר לאמור, ארץ כנען וכל עריה החתי והחוי והיבוסי והאמורי והפריזי, כל שבעת גויי הכנעני מנהר מצרים ועד נהר פרת. וכל עיר חברון קרית הארבע והמערה אשר בה, את הכל קנה יעקב מאת עשו אחיו במחיר לאחוזה לו ולבניו ולנחלה לזרעו אחריו עד עולם. ויקח יעקב את ספר המקנה ואת החתום המצוה והחוקים ואת ספר הגלוי, ויתנם בכלי חרש למען יעמדו ימים רבים ויתנם ביד בניו. ועשו לקח את כל אשר הניח אביו אחרי מותו, מיד יעקב אחיו. ויקח את כל הרכוש מאדם ועד בהמה מגמל ועד חמור משור ועד שה מכסף ועד זהב אבנים טובות ובדולח, וכל העושר אשר ליצחק בן אברהם. לא נותר דבר אשר לא לקח לו עשו, מכל אשר הניח יצחק אחרי מותו. ויקח עשו את כל אלה וילך אל ארץ שעיר החורי הוא ובניו אל מקומם, מפני יעקב אחיו ובניו. ויאחז עשו בתוך בני שעיר, ולא שב עשו ארצה כנען מהיום ההוא והלאה. ותהי כל ארץ כנען לבני ישראל לנחלה עד עולם, ועשו וכל בניו ירשו את הר שעיר.
26 And also the cave of Machpelah which was in Hebron, and which Abraham had bought from Ephron, Jacob took for the possession of a burial ground for himself and his seed forever. And Jacob wrote down all of these transactions into a book of sale and he sealed it and had it testified to by trustworthy witnesses concerning everything. And these are the words which Jacob wrote into the book, saying: The land of Canaan and all the cities of the Hittites and of the Hivites, and of the Jebusites, the Amorites, and the Perizzites, and of the Gergasites, of all the seven nations from the river of Egypt even unto the river Euphrates, and the entire city of Hebron, to-wit, Kirjath-arba, and the cave that is in it, all these Jacob hath bought of Esau his brother for value received, to possess and to inherit it for himself and his sons and his seed after him forever. And Jacob took the book of sale, and the seal, the laws and the statutes, and the public documents, and he placed them into an earthen vessel so that it be preserved for many days, and he gave it into the hands of his sons. And Esau took all that his father had left after his death, men and servants and camels and asses and oxen and sheep and gold and silver and precious stones, all the wealth that belonged to Isaac, the son of Abraham. And Esau left not the least thing of all the great wealth but he took it all, and he went into the land of Seir, the Horite, and he returned with his sons and procured possessions in the midst of the sons of Seir. And Esau never returned unto the land of Canaan after this day. And all the land of Canaan was an inheritance to the sons of Israel forever, and Esau and his sons possessed the mountain of Seir.
Previous ChapterNext Chapter