Book of Jubilees 48

Chapter 48

א ובשנה השישית לשבוע השלישי ליובל הארבעים ותשעה, הלכת ותשב ששה שבועים ושנה אחת:
1 And in the sixth year of the third week of the forty-ninth jubilee thou didst depart and dwell in the land of Midian five weeks and one year.
ב ותשב מצרימה, בשבוע השני בשנה השנית ליובל החמישים:
2 And thou didst return into Egypt in the second week in the second year in the fiftieth jubilee.
ג ואתה ידעת את אשר דבר אתך בהר סיני, ואת אשר אבה השר משטמה לעשות לך בשובך מצרימה בדרך בחג הסוכות:
3 And thou thyself knowest what He spake unto thee on Mount Sinai, and what prince Mastêmâ desired to do with thee when thou wast returning into Egypt on the way when thou didst meet him at the lodging-place.
ד הלא התחזק בכל כוחו להמית אותך ולהציל את המצרים מידך, בראותו כי שולחת לעשות משפט ונקמה במצרים:
4 Did he not with all his power seek to slay thee and deliver the Egyptians out of thy hand when he saw that thou wast sent to execute judgment and vengeance on the Egyptians?
ה ואציל אותך מידו ואעש אותות ומופתים, אשר צֻווית לעשות במצרים לעיני פרעה וכל ביתו ועבדיו ועמו:
5 And I delivered thee out of his hand, and thou didst perform the signs and wonders which thou wast sent to perform in Egypt against Pharaoh, and against all his house, and against his servants and his people.
ו ויעש ה' נקמה בם נקם כבד בגלל ישראל, ויכם וימיתם בדם ובצפרדע ובכינים ובערוב ובשחין אבעבועות פורח:
6 And the Lord executed a great vengeance on them for Israel's sake, and smote them through (the plagues of) blood and frogs, lice and dog-flies, and malignant boils breaking forth in blains;
ז ואת בהמתם [הרג] בדבר ובברד ויך בו את כל צמחם, ובארבה אשר אכל את הפליטה הנשארת מן הברד:
7 and their cattle by death; and by hail-stones, thereby He destroyed everything that grew for them; and by locusts which devoured the residue which had been left by the hail,
ח ובחושך, ואת בכוריהם מאדם עד בהמה [הרג]:
8 and by darkness; and (by the death) of the first-born of men and animals,
ט ובכל אליליהם עשה ה' שפטים, וישרוף אותם באש:
9 and on all their idols the Lord took vengeance and burned them with fire.
י והכל צֻווה בידך לעשות אותו, [...] ותדבר אל מלך מצרים ולפני כל עבדיו ולפני עמו:
10 And everything was sent through thy hand, that thou shouldst declare (these things) before they were done, and thou didst speak with the king of Egypt before all his servants and before his people.
יא והכל נעשה בדברך, עשרה שפטים גדולים ונוראים באו על ארץ מצרים לנקום נקמת ישראל:
11 And everything took place according to thy words; ten great and terrible judgments came on the land of Egypt that thou mightest execute vengeance on it for Israel.
יב ואת כל זאת עשה ה' בעבור ישראל ועל פי הברית אשר כרת עם אברהם, להינקם מהם על אשר לחצו אותם בפרך:
12 And the Lord did everything for Israel's sake, and according to His covenant, which He had ordained with Abraham that He would take vengeance on them as they had brought them by force into bondage.
יג ויעמוד השר משטמה לך לשטן ויחפוץ להפיל אותך ביד פרעה, ויעזור את חרטומי מצרים ויושיעם לעשות הדבר לפניך:
13 And the prince of the Mastêmâ stood up against thee, and sought to cast thee into the hands of Pharaoh, and he helped the Egyptian sorcerers, and they stood up and wrought before thee.
יד אמנם נתנו בידם להוציא את המכות, אך את הרפואות לא נתנו להם להעשות על ידיהם:
14 The evils indeed we permitted them to work, but the remedies we did not allow to be wrought by their hands.
טו וה' הכה אותם באבעבועות הרעות ולא יכלו לעמוד לפניו, כי הכחדנו אותם לבלתי עשות עוד גם אות אחת:
15 And the Lord smote them with malignant ulcers, and they were not able to stand for we destroyed them so that they could not perform a single sign.
טז ובכל האותות והמופתים מאן השר משטמה להכלם, עד אשר התחזק ויקרא אל המצרים לרדוף אחריך בכל חיל מצרים ברכביהם ובסוסיהם ובכל רוב עמי מצרים:
16 And notwithstanding all (these) signs and wonders the prince of the Mastêmâ was not put to shame because he took courage and cried to the Egyptians to pursue after thee with all the powers of the Egyptians, with their chariots, and with their horses, and with all the hosts of the peoples of Egypt.
יז ואעמוד בינך וביניהם בין המצרים ובין בני ישראל, ואציל את בני ישראל מידם מיד המצרים:
17 And I stood between the Egyptians and Israel, and we delivered Israel out of his hand, and out of the hand of his people,
יח ויוליך ה' אותם בתוך הים ביבשה ואת כל האנשים אשר חיזק את לבבם לרדוף אחרי ישראל ירה ה' אלוהינו בתוך הים במצולות התהום:
18 and the Lord brought them through the midst of the sea as if it were dry land. And all the peoples whom he brought to pursue after Israel, the Lord our God cast them into the midst of the sea, into the depths of the abyss
יט תחת בני ישראל אשר השליכו המצרים אותם למאה ולמאות אל היאור, על כן נקום נקם מהם, ואלף אנשי חיל [...] נכחדו תחת יונק אחד המומת מבני עמך אשר השליכוהו היאורה:
19 beneath the children of Israel, even as the people of Egypt had cast their children into the river. He took vengeance on 1,000,000 of them, and one thousand strong and energetic men were destroyed on account of one suckling of the children of thy people which they had thrown into the river.
כ ביום הארבעה עשר ובחמשה עשר ובשישה עשר ובשבעה עשר ובשמונה עשר היה השר משטמה אסור וכלוא מאחרי בני ישראל, למען לא יוכל לעמוד לשטן להם:
20 And on the fourteenth day and on the fifteenth and on the sixteenth and on the seventeenth and on the eighteenth the prince of the Mastêmâ was bound and imprisoned behind the children of Israel that he might not accuse them
כא ביום התשעה עשר שילחנו אותו לחופשי, למען יעזור את המצרים ולמען ירדפו אחרי בני ישראל:
21 And on the nineteenth we let them loose that they might help the Egyptians and pursue the children of Israel.
כב ויכבד את לבם ויקשה אותם ויתגבר עליהם כרצון ה' אלוהינו, למען יכה את המצרים וישליכם אל הים:
22 And he hardened their hearts and made them stubborn, and the device was devised by the Lord our God that He might smite the Egyptians and cast them into the sea.
כג וביום החמשה עשר אסרנו אותו לבלתי היות לשטן לבני ישראל, ביום אשר שאלו הכלים והשמלות מאת המצרים כלי כסף זהב ונחושת:
23 And on the fourteenth we bound him that he might not accuse the children of Israel on the day when they asked the Egyptians for vessels and garments, vessels of silver, and vessels of gold, and vessels of bronze,
כד לנצל את מצרים על אשר עבדו אותם יען אשר לחצו אותם בפרך, ולא נתַנו את בני ישראל לצאת ריקם ממצרים:
24 in order to despoil the Egyptians in return for the bondage in which they had forced them to serve.<br>And we did not lead forth the children of Israel from Egypt empty handed.
Previous ChapterNext Chapter