זלכן בוא נבוא לענות לפני ה' אלהינו על כל־החטאים אשר נעשו בשמים ובארץ באור ובחושך ובכל מקום:
חויבכו האדם ואשתו את־הבל ארבעה שבועים:
טובשנה הרביעית לשבוע החמישי התנחם, וידע עוד את־אשתו ותלד לו בן ויקרא את־שמו שת כי אמר שת־לנו אלהים זרע אחר על־הארץ תחת הבל כי הרגו קין:
יובשבוע השישי הוליד את בתו עצורה:
יאויקח קין את־אחותו און לו לאשה ותלד לו את־חנוך מקץ היובל הרביעי:
יבובשנה הראשונה לשבוע הראשון ליובל החמישי נבנו בתים על־האדמה, ויהי קין בונה עיר ויקרא שמה כשם בנו חנוך:
יגוהאדם ידע את־חוה אשתו ותלד עוד תשעה בנים:
ידובשבוע החמישי ליובל לקח שת את־אחותו עצורה לו לאשה ותלד לו בשנה הרביעית את אנוש הוא החל לקרוא בשם ה' על הארץ:
טווביובל השביעי בשבוע השלישי לקח אנוש את אחותו נעמה לו לאשה ותלד לו בן בשנה השלישית לשבוע החמישי ויקרא את־שמו קינן:
טזומקץ היובל השמיני לקח קינן את־אחותו מהללאית לו לאשה ותלד לו בן ביובל התשיעי בשבוע הראשון בשנה השלישית לשבוע ויקרא את שמו מהללאל:
יזובשבוע השני ליובל העשירי לקח מהללאל את־דינה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה ותלד־לו בן בשבוע השלישי בשנה השישית ויקרא את־שמו ירד:
יחכי בימיו ירדו מלאכי ה' הנקראים שומרים על־הארץ ללמד את בני־אדם משפט ומישרים לעשותם בארץ:
יטוביובל העשתי עשר לקח לו ירד לאשה את ברכה בת רצוצאל בת אחות אביו בשבוע הרביעי ליובל הזה:
כותלד לו בן בשבוע החמישי בשנה הרביעית ליובל, ויקרא את שמו חנוך:
כאהוא היה הראשון מבני אדם הילודים על הארץ, אשר לימד את־הכתב את־הדעת ואת החכמה:
כבויכתוב את אותות השמים לסדר חדשיהם בספר למען ידעו בני אדם את־עת השנים לסדרי חודש וחודש במספרם:
כגויכתוב בראשונה עדות ויתן לבני־אדם עדות על־משפחות האדמה וילמדם לדעת שבועי היובלים ויודיעם את־ימי השנים ויערוך את־החודשים ואת שבתות השנה הואיל באר להם כאשר הראינו לו לדעת:
כדואת שכבר היה ואת־אשר בוא יבוא באחרית הימים ראה בחלומו את אשר־יקרא את־בני־האדם לדורותיהם עד יום המשפט:
כהאת־הכל ראה והבין וכתב בספר לעדות, וישם אותו לעדות על־הארץ לכל־בני האדם ולדורותיהם:
כווביובל השנים־עשר בשבוע השביעי לקח לו לאשה את־עדני בת דניאל בת אחות אביו, ובשנה השישית לשבוע הזה ילדה לו בן ויקרא את־שמו מתושלח:
כזויהי בקרב מלאכי אלוהים שש שנים, ויראוהו את־כל אשר על־הארץ ובשמים ממשלת השמש ויכתוב הכל בספר:
כחוישם עדות לענות בשומרים, אשר חטאו בבנות האדם:
כטכי המה החלו להתערב ולהטמא בבנות האדם, ויקם חנוך לעד בכולם:
לוילקח מתוך בני־האדם, ונביא אותו אל־גן העדן לכבוד ולתפארת:
לאוהנהו כותב פה בספר את־פתשגן הדין ואת העונש לצמיתות, וכל רעת יוצאי חלצי בני־האדם:
לבובעבורו הביא ה' את־המבול על־הארץ, כי הושם לאות לער ועונה בכל־זרע בני־איש להזכיר את־כל־מעללי הדורות עד־יום המשפט:
לגויקרב קטורת לה' לרצון על הר־הנגב, כי בארבע מקומות בחר ה' על הארץ:
לדהלא המה גן־העדן והר־הקדם וההר הזה אשר אתה עומד עליו היום הוא הר־סיני, והר־ציון אשר יקודש בבריאה החדשה לקדושת הארץ:
להבו תתקדש הארץ מכל־אשמה ומכל טומאתה לעולם ועד:
לווביובל הארבעה עשר לקח מתושלח את־עדין בת עזריאל בת אחות אביו לו לאשה בשבוע השלישי בשנה הראשונה, ויולד בן ויקרא את־שמו למך:
לזוביובל החמשה עשר בשבוע השלישי לקח לו למך אשה ושמה ביתנה בת ברכאל בת אחות אביו לו לאשה, ובשבוע הזה ילדה לו בן:
לחויקרא את־שמו נוח לאמור, זה ינחמני מכל־עצבוני ומן־האדמה אשר אררה ה':
לטומקץ יובל התשעה עשר בשבוע השביעי בשנה השישית בו מת האדם, וכל־בניו קברוהו בארץ אשר נברא שם והוא היה הראשון אשר נקבר בארץ:
מוימת שבעים שנה לפני מלאת לו אלף שנים כי אלף שנים כיום אחד לפי העדות אשר בשמים:
מאלכן כתוב על עץ הדעת לאמור, ביום אכלכם ממנו תמותו:
מבעל־כן לא מלאו לו שנות היום ההוא כי אם מת בו:
מגומקץ היובל הזה הומת קין אחריו בשנה ההיא, ביתו נפל עליו וימת בתוך ביתו ויומת בקרב אבניו:
מדכי באבן המית את־הבל ובאבן הומת גם הוא על־פי משפט־הצדק:
מהלכן חרות על־לוחות השמים לאמור, בדבר אשר המית איש את־רעהו בו יומת כאשר נתן מום בעמיתו כן יעשו לו:
מווביובל החמשה [ו]עשרים לקח לו נוח אשה ושמה אמצרה בת רקיעאל בת אחותו לו לאשה בשנה הראשונה בשבוע החמישי:
מזובשנה השלישית בו ילדה לו את־שם, ובשנה החמשית ילדה לו את־חם, ובשנה הראשונה לשבוע הששי ילדה לו את־יפת: