אויצא אברם מחרן, ויקח את שרי אשתו ואת לוט בן הרן אחיו אתו ארצה כנען:
בויבוא [ארצה כנען] ויעבור עד מקום שכם עד אלון רם:
גויאמר ה' אליו לך ולזרעך אתן את הארץ הזאת, ויבן שם מזבח ויעל עליו אשה לה' הנראה אליו:
דויעתק משם ההרה בית אל מים והעי [מקדם], ויט אהלה:
הוירא כי טובה הארץ ורחבת ידיים מאוד, וכי כל בה:
וגפן ותאנה ורמון ואלה ועצים רעננים ואלונים וזיתים וארזים וברושים ועצי הלבנון וכל עצי השדה, וכי כולה משקה בהריה:
זויברך את ה' אשר הביאו מאור כשדים אל ההר הזה:
חויהי בשנה הראשונה בשבוע השביעי באחד לחודש הראשון ויבן מזבח על ההר הזה, ויקרא בשם ה' אתה אלי אלהי עולם:
טויעל על המזבח אשה לה', למען יהיה עמו ולא יעזבהו כל ימי חייו:
יויקם משם ויסע [הנגבה] ויבוא עד חברון, וחברון נבנתה אז וישב שם שנתים ימים: [...]
יא[ויסע] אברם מצרימה בשנה השלישית לשבוע ויגר במצרים חמש שנים, לפני הלקח אשתו ממנו:
יבוצוען מצרים נבנתה אז, שבע שנים אחרי חברון:
יגויהי כאשר לקח פרעה את שרי אשת אברם, וינגע ה' את פרעה ואת כל ביתו בנגעים גדולים על דבר שרי אשת אברם:
ידואברם כבד מאוד, בצאן ובבקר ובחמורים ובסוסים ובגמלים ובעבדים ובשפחות ובכסף ובזהב עד מאוד:
טווגם לוט בן אחיו היה כבד:
טזויהי כאשר השיב פרעה את שרי אשתו ויעתק מארץ מצרים ויבוא אל מקום אשר מקדם לבית אל, ויברך את ה' אלהיו אשר השיבהו בשלום:
יזויהי ביובל [האחד וארבעים] בשנה השלישית לשבוע הראשון וישב אל המקום ההוא, ויעל שם אשֶה ויקרא בשם ה' ויאמר ה' אל עליון אלהי אתה לעולם:
יחובשנה הרביעית לשבוע, נפרד לוט מעמו:
יטולוט ישב בסדום, ואנשי סדום רעים מאוד:
כויתעצב אל לבו כי נפרד בן אחיו מעמו, כי לא היו לו בנים:
כאויהי בשנה ההיא לשבוע הזה כאשר נשבה לוט, ויאמר ה' אל אברם אחרי הפרד לוט מעמו לאמור:
כבשא נא עיניך וראה מן המקום אשר אתה שם [צפונה] ונגבה וקדמה, כי את כל הארץ אשר אתה רואה לך אתננה ולזרעך אתננה עד עולם: ושמתי את זרעך כחול הים, [אשר אם יוכל איש למנות את חול הים] גם זרעך ימנה: קום התהלך בה לארכה ולרחבה וראה כולה, כי לזרעך אתננה:
כגויסע אברם חברונה וישב שם:
כדובשנה ההיא בא כדרלעומר מלך עילם ואמרפל מלך שנער, ואריוך מלך אלסר ותדעל מלך הגוים:
כהויכו את מלך עמורה וינס מלך סדום, ורבים נפלו פצועים בשדים בארץ המלח בסדום באדמה ובצבוים:
כווישבו את לוט בן אחי אברם ואת כל רכושו, ויסעו עד דן:
כזויבוא הפליט ויגד לאברם כי נשבה בן אחיו[....]:
כחויבֵא עבדו זקן ביתו את מעשר הביכורים לה', לכפר בעד אברם ובעד זרעו:
כטוישימה אלהים לחוק עולם, לתת אותו אל הכהנים המשרתים את פניו לרשת אותו עד עולם:
לוהחוק הזה לא לימים הוא כי אם לדורות עולם שם אותו, לתת לה' מעשר זרע ויין ושמן ובקר וצאן:
לאויתן אותו אל כהניו לאכול ולשתות ממנו בשמחה לפניו:
לבויבוא אליו מלך סדום וישתחו לפניו ויאמר, אדוני אברם תן לי הנפש אשר הצלת והשלל יהי לך:
לגויאמר אברם אליו, הרימותי ידי אל אל עליון:
לדאם מחוט ועד שרוך נעל ואם אקח מכל אשר לך, ולא תאמר אני העשרתי את אברם:
להבלעדי רק אשר אכלו הנערים והאנשים אשר הלכו אתי, עונן אשכול וממרא הם יקחו חלקם: