ספר היובלים יז

פרק יז

א ובשנה הראשונה לשבוע החמישי ביובל ההוא נגמל יצחק, ויעש אברהם משתה גדול בחודש השלישי ביום הגמל את יצחק בנו:

ב וישמעאל בן הגר המצרית היה על פני אברהם אביו, באשר הוא שם:

ג וישמח אברהם ויברך את ה', כי יראה בנים מחלציו ולא מת בלי בנים:

ד ויזכור את הדבר אשר דיבר איתו ביום היפרד לוט מעימו, וישמח כי נתן לו אלוהים זרע על הארץ לרשת את הארץ:

ה ויברך בקול גדול את בורא כל היקום:

ו ותרא שרה את ישמעאל שמח ומכרכר וגם אברהם שמח בו מאוד, ותקנא לראות בישמעאל ותאמר לאברהם:

ז גרש האמה הזאת ואת בנה, בן האמה הזאת לא יירש עם בני עם יצחק:

ח וירע הדבר בעיני אברהם על אודות אמתו ועל בנו, לשלח אותם מעל פניו:

ט ויאמר אלוהים אל אברהם אל ירע בעיניך על הילד ועל השפחה, כל אשר אמרה שרה אליך שמע דברה ועשה אותו, כי ביצחק יקרא לך שם וזרע:

י ואת בן השפחה הזאת לגוי גדול אשימנו, כי ממשפחתך הוא:

יא וישכם אברהם בבוקר ויקח לחם וחמת מים וישם אותו על שכם הגר ואת הנער וישלחה, ותלך ותתע במדבר באר שבע:

יב ויכלו המים מן החמת, ויצמא הילד ולא יכול ללכת ויפול ארצה:

יג ותקחהו אמו, ותלך ותשליכהו תחת עץ שמן:

יד ותלך הלאה ותשב לה מנגדו הרחק כמטחוי קשת כי אמרה אל אראה במות ילדי, ותשב ותבך:

טו ויאמר אליה מלאך אלוהים אחד הקדושים לאמור מה זה תבכי הגר, קומי שאי את הילד והחזיקי את ידך בו, כי שמע אלוהים אל קולך:

טז ותרא את הילד ותפקח את עיניה ותרא באר מים, ותלך ותמלא את החמת מים ותשק את ילדה:

יז ותקם ותלך נוכח פארן, ויגדל הילד ויהי רובה קשת, ויהי אלוהים אתו:

יח ותקח לו אמו אשה מבנות מצרים ותלד לו בן, ויקרא את שמו נביות כי אמרה אלוהים היה קרוב לי בקוראי אליו:

יט ויהי בשבוע השביעי בשנה הראשונה בחודש הראשון ליובל ההוא בשנים עשר יום בחודש הזה, נדברו בשמים דברים אחדים על אודות אברהם:

כ ויאמרו כי נאמנה רוחו בכל אשר ידבר ה' אתו, וכי יאהב אותו, ונכון לבו בכל פגע:

כא ויבוא השר משטמה ויאמר לפני האלוהים: הנה אברהם אוהב ומוקיר את בנו יצחק מכל:

כב אמור אליו להקריב אותו לעולה על המזבח וראה תראה אם יעשה את הדבר הזה, למען תדע אם נאמנה רוחו בכל אשר תנסהו:

כג ואלוהים ידע כי נאמנה רוח אברהם בכל הפגעים אשר הביא עליו, כי ניסה אותו בעושר המלכים, ואחרי כן באשתו בהלקחה ממנו:

כד ואחרי כן בישמעאל והגר אמתו בשלחו אותם, ובכל אשר ניסהו מצא את לבבו נאמן לפניו:

כה ולא המרה את רוחו ולא אחר לעשותו, כי היה נאמן ואת ה' אהב: