אוישב בלילה ההוא בבית אל, ויחלום לוי והנה מלאו ידיו וידי בניו לכהונת עולם לכהן לפני אל עליון:
בוייקץ משנתו, ויברך לה':
גוישכם יעקב בבוקר בארבעה עשר לחודש הזה, ויעשר מכל הבא בידו מאדם ועד בהמה מזהב ועד כלים ושמלות, ויעשר מכל.
דובימים ההם הרתה רחל את בנימין בנה, ויפקוד יעקב את בניו ממנו ולמעלה ויפול חבל ה' על לוי:
הוילבש אותו בגדי כהונה וימלא את ידיו:
וובחמישה עשר לחודש הזה הקריב על המזבח ארבעה עשר פרים בני בקר ועשרים ושמונה אילים וארבעים ותשעה כבשים ושישים טלאים ועשרים ותשעה גדיי עיזים, לאישֶה על המזבח ולנדבת רצון לריח ניחוח לה':
זזאת עולת שלמי נדרו אשר נדר לתת את המעשר, על מנחתם וניסכיהם:
חויהי כאכול האש אותם ויקטר עליהם לבונה על האש:
טולתודה הקריב פרים שניים ואילים ארבעה ושני כבשים בני שנה ועשרה עגלים וארבע צאן ושני גדיי עיזים:
יככה עשה להעלות שבעה ימים, ויאכל שם עם כל בניו ואנשיו בשמחה שבעת ימים:
יאויברך ויודה שם לה' אשר הציל אותו מכל רעה, ויעש לו את נדרו
יבויעשר מכל בהמה טהורה ויעש אישֶה, ואת הבהמה אשר איננה טהורה נתן אל לוי בנו ואת נפש האדם נתן לו:
יגויכהן לוי בבית אל לפני יעקב אביו ביתר שאת על עשרת אחיו, ויהי שם לכוהן:
ידויתן לו יעקב את נדרו, ויתן גם את המעשר השני לה', ויקדש אותו ויהי לו קודש:
טוועל כן נועד לחוק בשמים לתת את המעשר השני, לאכול אותו לפני ה' במקום הנבחר לשכן שמו שם שנה בשנה:
טזולחוק הזה אין קץ הימין, לעולם כתובה החוקה ההיא לעשות אותה שנה שנה לאכול את המעשר השני לפני ה' במקום הנבחר:
יזולא יוותר ממנו מאומה משנה הזאת עד השנה השנית, כי אם בשנתו ייאכל הזרע עד תשובת השנה מימי ביכורי השנה תבואת הזרע התירוש והיצהר עד שוב הימים האלה:
יחוכל הנותר ממנו ישן הוא פיגול יהיה ובאש ישרף, כי טמא הוא:
יטוככה יאכלוהו יחדיו בבית הקודש, ולא יהיה ישן נושן:
כוכל מעשר הבקר והצאן קודש לה' ולכהניו יהיו לאכול לפניו מימים ימימה, כי כן נועד על המעשר וחרות על לוחות השמים:
כאובלילה השני בשנים ועשרים לחודש הזה הואיל יעקב לבנות את המקום ההוא ולהקיף את הכר חומה ולחנוך אותו ולהקדישהו לעולם לו ולבניו אחריו עד עולם:
כבויֵרָא אליו אלוהים בלילה ויברך אותו, ויאמר לו לא יקרא שמך עוד יעקב כי אם ישראל יהיה שמך:
כגויאמר לו עוד אנכי ה' אלוהיך קונה שמים וארץ, והפריתי אותך והרביתיך במאוד מאוד ומלכים מחלציך יצאו וירדו בכל ובכל מקום מדרך כף רגל אנוש:
כדונתתי לזרעך את כל הארץ אשר תחת השמים ורדו כאוות נפשם בכל העמים, ובכן ימשכו ויקחו להם את כל הארץ וירשו אותה לעולם:
כהויכל לדבר איתו ויעל מעליו, ויבט יעקב אחריו עד אשר עלה השמימה:
כווירא במראה הלילה והנה מלאך יורד מן השמים ושבעה לוחות בידיו ,ויתן אותם אל יעקב ויקרא בהם ויקרא את כל הכתוב עליהם את אשר יקרה לו ולבניו לדורות עולם:
כזויַראהו את כל הכתוב על הלוחות ויאמר אליו, לא תבנה את המקום הזה ולא תעשה מקדש עולמים ולא ישכון פה כי לא זה המקום:
כחלך לך אל בית אברהם אביך, ושבה בבית יצחק אביך עד יום מות אביך:
כטכי במצרים תמות בשלום, ובארץ הזאת תקבר בכבוד בקברות אבותיך אל אברהם ויצחק:
לאל תירא כי כאשר ראית וקראת כן יהיה הכל, וכְתוֹב את כל אשר ראית וקראת:
לאויאמר יעקב, איך אזכור את כל אשר ראיתי וקראתי? ויאמר אליו, הזכר אזכיר לך את כל, ויעל מעליו:
לבוייקץ משנתו ויזכור את כל אשר קרא וראה, ויכתוב את כל הדברים אשר קרא וראה:
לגויעצר שם עוד יום אחד ויזבח בו כימים הראשונים, ויקרא לו עצרת:
לדכי היום ההוא עצרת היה, ולימים הראשונים קרא חג, וככה נראה לו להעשות ונכתב על לוחות השמים:
להולכן צוּוָה לעשות אותו ולהוסיף אותו על שבעת ימי החג, וייקרא שמו עצרת כי הוא יעצור (ישלים) ימי החג על פי מספר ימי השנה:
לוובליל עשרים ושלושה לחודש הזה מתה דבורה מינקת רבקה ויקברו אותה מתחת לעיר תחת אלון הנחל, וקרא שם הנחל ההוא נחל דבורה ושם האלון אלון בכות אשר לדבורה:
לזותלך רבקה ותשב הביתה אל יצחק אביו, וישלח לו יעקב בידה איל ועגלים וכבשים לעשות לאביו מטעמים כאשר אהב:
לחואחר שילוחי אימו נסע הלאה, עד בואו אל הארץ כברת, וישב שם:
לטותלד רחל בן ותקרא שמו בן אוני בהקשותה בלידתה ואביו קרא לו בנימין, בעשירי לחודש השמיני בשנה הראשונה לשבוע השישי ליובל ההוא: