ספר היובלים מג

פרק מג

א ויעש כדבר יוסף אשר דיבר אליו, וימלא את שקיהם אוכל וגם זהבם שם בשקיהם ואת הגביע בשק בנימין:

ב הבוקר אור, והמה הלכו לדרכם:

ג ויהי כאשר יצאו משם ויאמר יוסף אל האיש רדוף אחריהם רוץ וריבה עמהם לאמור, שילמתם רעה תחת טובה וגנבתם את גביע הכסף אשר ישתה אדוני בו:

ד והשב לי את אחיהם הקטון, ומהר להביאהו בטרם אלך לעשות מלאכתי:

ה וירץ אחריהם וידבר אליהם כדבריו:

ו ויאמרו אליו חלילה לעבדיך, לא יעשו דבר כזה ולא יגנבו מאומה מבית אדוניך:

ז וגם את הזהב אשר מצאנו אז בשקינו השיבונו אנחנו עבדיך מארץ כנען, איך נגנוב דבר מה?

ח הננו פה אנחנו ושקינו. בקש, והאיש ממנו אשר תמצא את הגביע בשקו מות יומת, ואנחנו עם חמורינו נהיה עבדים לאדוניך:

ט ויאמר אליהם לא כן, האיש אשר ימצא איתו אותו לבדו אקח לעבד, ואתם לכו לביתכם לשלום:

י ובחפשו בכליהם החל בגדול וכילה בקטון, ויימצא בשק בנימין הקטון:

יא ויחרדו ויקרעו שמלותם, ויעמסו על חמוריהם וישובו העירה:

יב ויבואו ביתה יוסף, ויפלו כולם לפניו על פניהם ארצה:

יג ויאמר להם יוסף, אתם עשיתם את הדבר הזה:

יד ויאמרו, מה נאמר ומה נצטדק, ואדוננו מצא את עוון עבדיו, הננו עבדים לאדוננו אנחנו וחמורינו:

טו ויאמר להם יוסף את האלוהים אני ירא ועלו אל ביתכם, אך אחיכם לי הוא כי הרעותם אשר עשיתם:

טז הלוא ידעתם כי איש כמוני אשר ישתה בגביע הזה הוקר יוקיר את גביעו, ואתם גנבתם אותו ממני:

יז ויאמר יהודה בי אדוני, אדבר נא דבר באוזני אדוני:

יח שני אחים ילדה אמי לאבינו עבדך, האחד יצא וטורף ולא נמצא עד הנה:

יט ויוותר האחר לבדו לאמו ועבדך אבינו אהבו, ונפשו קשורה בנפש הזאת:

כ והיה כשובנו אל עבדך אבינו והנער איננו אתנו ומת, והרגנו את אבינו כי ימות ביגון:

כא ועתה הנני להיות עבדך תחת הילד עבד אדוני, והנער יעל עם אחיו:

כב כי אנוכי ערבתי אותו מעם עבדך אבינו, ואם לא תשיבנו וחטא עבדך לאבינו כל הימים:

כג וירא יוסף כי ברוח נדיבה יתאחדו ולב איש טוב לאחיו, ולא יכול להתאפק עוד ויאמר אליהם כי הוא יוסף:

כד וידבר איתם עברית ויפול על צואריהם ויבך, ולא הכירוהו ויחלו לבכות גם המה:

כה ויאמר אליהם אל תבכו בעבורי, מהרו והביאו את אבי אלי ואראה את אבי בטרם אמות:[....]

כו כי הנה זאת השנה השנית להרעב, ועוד חמש שנים אשר אין קציר ואין פרי העץ ואין צמח:

כז רדו מהרה אתם ובתיכם ולא תמותו ברעב, ולא תדאגו לכם ולרכושכם:

כח כי אלוהים שלחני לפניכם למחיה להחיות עם רב:

כט והגדתם לאבי כי עודני חי, עיניכם רואות כי שמני אלוהים לאב לפרעה ולאדון בביתו ועל כל ארץ מצרים:

ל והגדתם לאבי את כל כבודי, ואת כל העושר והכבוד אשר נתן אלוהים לי:

לא ויתן להם על פי פרעה עגלות וצידה לדרך, ויתן להם שמלות צבועות וכסף:

לב וגם לאביהם שלח פרעה שמלות וכסף, ועשרה חמורים נושאים בר:

לג וישלח אותם ויעלו ויגידו לאביהם כי עודנו חי, וכי הוא משביר בר לכל עמי הארץ ומושל בכל ארץ מצרים:

לד ולא האמין להם אביהם, כי פג לבו:

לה ואחר כן ראה את העגלות אשר שלח יוסף, ותחי רוחו:

לו ויאמר רב לי כי עוד יוסף חי, ארדה ואראנו בטרם אמות: