ספר היובלים מה

פרק מה

א ויבוא ישראל ארצה מצרים אל ארץ גושן בראש החודש הרביעי בשנה השנית לשבוע השלישי ליובל החמישה וארבעים:

ב ויבוא יוסף לקראת יעקב אביו ארצה גושן, ויפול על צווארי אביו ויבך:

ג ויאמר ישראל אל יוסף אמותה הפעם, אחרי ראותי אותך:

ד ויהי מבורך ה' אלהי ישראל אלהי אברהם ואלהי יצחק, אשר לא כלא רחמיו וחסדו מיעקב עבדו:

ה רב לי כי ראיתי את פניך בעודני חי:

ו אכן אמת המראה אשר ראיתי בבית אל, יהי ה' אלוהי מבורך לעולמי עד:

ז ויאכלו יוסף ואחיו לחם וישתו יין לפני אביהם, וישמח יעקב שמחה גדולה מאוד בראותו את יוסף אוכל ושותה לפניו עם אחיו:

ח ויברך לבורא כל היקום, אשר שמר אותו ואשר שמר לו את שנים עשר בניו:

ט ויתן יוסף לאביו ולאחיו את ארץ גושן לאחוזה, למען ישבו בה וברעמסס ובכל גבולה למשול בה לפני פרעה:

י וישב ישראל ובניו בארץ גושן במיטב ארץ מצרים, וישראל בן שלושים ומאת שנה בבואו מצרימה:

יא ויכלכל יוסף את אביו ואת אחיו ואת קניינם בלחם, לפי צורכיהם בשבע שני הרעב:

יב ותלה ארץ מצרים מפני הרעב, ויקן יוסף את כל אדמת מצרים לפרעה בשבר וגם את האנשים ואת בהמתם הכל קנה פרעה:

יג ותכלינה שבע שני הבצורת ויתן יוסף לעמי הארץ זרע ולחם לזרוע בשנה השמינית, כי עלה היאור על כל ארץ מצרים:

יד כי בשבע שני הבצורת השקה רק מקומות אחדים הקרובים אל שפת היאור, ועתה עלה על כל גדותיו:

טו ויזרעו המצרים את האדמה ותעש תבואה רבה בשנה ההיא, השנה הראשונה לשבוע הרביעי ליובל החמישה וארבעים:

טז ויקח יוסף מן הדגן אשר זרעו חמישיתו למלך וארבע הידות הניח להם לאוכל ולזרע, וישם אותה יוסף לחוק על אדמת מצרים עד היום הזה:

יז ויחי ישראל בארץ מצרים שבע עשרה שנה, ויהי כל ימי חייו שלושה שבועים שבע שנים וארבעים ומאת שנה:

יח וימת בשנה הרביעית לשבוע החמישי ליובל הארבעים וחמשה:

יט ויברך ישראל את בניו לפני מותו, ויגד להם את כל אשר יקרא אותם בארץ מצרים ואת אשר יבוא עליהם באחרית הימים:

כ את כל הגיד להם ויברך אותם, ויתן ליוסף פי שנים בארץ:

כא וישכב עם אבותיו ויקבר במערת המכפלה בארץ כנען אל אברהם אביו, בקבר אשר כרה לו במערת המכפלה בארץ חברון:

כב ויתן את כל ספריו ואת ספרי אבותיו אל לוי בנו, לשמור אותם ולחדש אותם לבניו עד היום הזה: