ספר היובלים מו

פרק מו

א ויהי אחרי מות יעקב וירבו בני ישראל בארץ מצרים, ויהיו לעם רב:

ב ויהי להם לב אחד ורוח אחת לכולם, באהבתם איש את אחיו ובעזרם איש לאחיו, ויעצמו במאוד מאוד:

ג ויחי יוסף אחרי אביו עוד עשרה שבועים:

ד ולא היה צר ליוסף ולא אונה לו כל רע, בכל ימי חייו אשר חי אחרי יעקב אביו

ה כי כל המצרים כיבדו את בני ישראל, בכל הימים אשר חי יוסף:

ו וימת יוסף בן מאה ועשר שנים:

ז שבע עשרה שנה ישב בארץ כנען ועשר שנים עבד, ושלוש שנים ישב בבית הסוהר ושמונים שנה שפט תחת המלך את כל ארץ מצרים:

ח וימת הוא וכל אחיו וכל הדור ההוא:

ט ויצו את בני ישראל לפני מותו להעלות את עצמותיו אתם בצאתם ממצרים:

י וישבע אותם על אודות עצמותיו, ביודעו כי המצרים לא יוציאוהו עוד לקבור אותו בעתו בארץ כנען:

יא כי ממקרון מלך כנען המושל בארץ אשור נלחם בעמק עם מלך מצרים, וימת אותו שם וירדוף אחרי המצרים עד שער הרמון:

יב ולא יכול לבוא שמה, כי קם מלך חדש על מצרים ויהי עצום ממנו:

יג וישוב ארצה כנען, אך שערי מצרים סוגרו ולא בא איש מצרימה:

יד וימת יוסף ביובל הששה וארבעים בשבוע הששי בשנה השנית ויקברו אותו בארץ מצרים, וכל אחיו מתו אחריו:

טו ויצא מלך מצרים להלחם את מלך כנען, ביובל השבעה וארבעים בשבוע השני בשנה השנית:

טז ויוציאו בני ישראל את עצמות בני יעקב לבד מעצמות יוסף, ויקברו אותם על השדה במערת המכפלה על ההר:

יז ורבים שבו מצרימה, ומעט מהם נשארו על הר חברון ואביך [עמרם] נשאר עמהם:

יח ויחלוש מלך כנען את מלך מצרים, ויסגור את שערי מצרים:

יט ויחשוב מזימה רעה על בני ישראל לענותם:

כ ויאמר אל אנשי מצרים, הנה עם בני ישראל רב ועצום ממנו:

כא הבה נתחכמה להם בטרם יעצמו מאוד, ונענה אותם בסבלות עבדים בטרם תפול עלינו בהלה ובטרם ילחמו בנו:

כב ואם לא ונוספו גם הם על שונאינו ועלו מן ארצנו, כי לבם ופניהם פונים אל ארץ כנען:

כג וישם עליהם שרי מסים למען ענותם בסבלות עבדים, ויבנו ערי מסכנות לפרעה את פיתום ואת רעמסס:

כד ויבנו את כל החומות והקירות אשר נהרסו בערי מצרים, וילחצו אותם בפרך:

כה וכאשר יענו אותם כן ירבו וכן יפרוצו, ויחשבו המצרים את בני ישראל לטמאים: