ג ויהי בשנת שלושים ושש שנה לצאת בני ישראל ממצרים, ויך ה׳ אל לב סיחון מלך האמורי. ויערוך מלחמה ויצא להילחם את בני מואב. וישלח סיחון מלאכים אל בעור בן יונוס בן בלעם יועץ מלך מצרים ואל בלעם בנו, לקלל את מואב למען תינתן ביד סיחון. וילכו מלאכי סיחון ויביאו את בעור בן יונוס ואת בלעם בנו, מפתור ארם נהריים. ויבואו בעור ובלעם בנו עיר סיחון, ויקללו את מואב ואת מלכם בעיני סיחון מלך האמורי. וסיחון יצא עם כל חילו וילך אל מואב, וילחם בם ויכניעם ויתנם ה׳ בידו. ויהרוג סיחון את מלך מואב ויקח סיחון את כל ערי מואב במלחמה, וגם את חשבון לקח מהם כי חשבון מערי מואב היא. וישם סיחון את שריו ואת גדוליו בחשבון, ותהי חשבון לסיחון בימים ההם. על כן יאמרו עליה המושלים בעור ובלעם בנו, כדברים האלה לאמור. בואו חשבון תיבנה ותיכונן עיר סיחון, אוי לך מואב אבדת עם כמוש, הנה כתובה על ספר תורת האלוקים. ויהי כאשר ניצח סיחון את מואב, וישם שומרים בערים אשר לקח מאת מואב. ובני מואב נפלו הרבה במלחמה ביד סיחון וישב מהם שבי גדול בנים ובנות ויהרוג מלכם, ויפן סיחון וישב לו אל ארצו. ויתן סיחון כותנות רבות ומנות כסף וזהב אל בעור ואל בלעם בנו וישלחם, וילכו ארם נהריים אל מקומם ואל ארצם. בעת ההיא עברו כל בני ישראל מדרך מדבר מואב, וישובו ויסובו את מדבר אדום. ויבואו כל העדה מדבר צין בחודש הראשון, בשנת הארבעים לצאתם ממצרים. וישבו שם בני ישראל בקדש מדבר סין, ותמת שם מרים ותיקבר שם. בעת ההיא שלח משה מלאכים אל הדד מלך אדום לאמור, כה אמר אחיך ישראל אעברה נא בארצך לא נעבור בשדה ובכרם ולא נשתה מי באר, דרך המלך נלך. ויאמר אליו אדום לא תעבור בי, ויצא אדום לקראת בני ישראל בעם כבד. וימאנו בני עשו נתון את בני ישראל לעבור בארצם, ויט ישראל מעליו ולא נלחמו בבני עשו. כי לפני זה ציוה ה׳ את בני ישראל לאמור לא תילחמו את בני עשו, על כן נטה ישראל מעליו ולא נלחמו איתם. ויסעו בני ישראל מעל בני עשו מקדש, ויבואו כל העדה הר ההר.